ארגונים צבאיים ואזרחיים בכל רחבי העולם בוחנים לאחרונה את האפשרויות בדבר השימוש בכטב”מים לשם העברת משא. הדבר רלוונטי להעברה מכל סוג שהיא ולכל מטרה, ממשלוחים מהירים באזורים עירוניים ועד העברות למרחקים גדולים ולמקומות ללא גישה נוחה, כגון משלוחים של תרופות במצבי חירום או של אמל”ח לשטחי מלחמה.
נכון להיום, מומחי לוגיסטיקה צבאיים בארה”ב פונים לתעשייה במטרה למצוא חברות המסוגלות לייצר אב-טיפוס של כטב”מ, שישמש לצורך העברת מטענים בתוואי אווירי. החיפוש הוא אחר גוף שיוכל לשאת עד כ-300 ק”ג של אספקה צבאית כגון תחמושת, מים ומזון לשטחי הלחימה בהם פרוסים הכוחות הצבאיים.
בכירים ביחידה הצבאית להסכמים בוורן, מישיגן, הכריזו על תוכניותיהם לפרסם בקשה להצעות לאב-טיפוס של כטב”מ בגודל בינוני, המסוגל להעביר סחורות במהירות לשטחי לחימה ובחזרה.
על פי militaryaerospace.com, מומחים צבאיים מעוניינים באב-טיפוס של כטב”מ המסוגל לשאת מטען ייעודי של בין 20 עד 300 ק”ג של אספקה בעוד שישמור על משקל ברוטו של פחות מ-600 ק”ג. הפרויקט הזה הינו חלק מהתוכנית לכלי טיס אוטונומיים בלתי מאויישים (UAS).
האב טיפוס עשוי להיות דומה במקצת ל-Airbus VSR700. מומחים צבאיים יתאימו את האב טיפוס המוגמר של הכטב”מ לצרכים שונים וייחודיים. זאת על מנת לבחון יכולות תמיכה ברמות פעילות שונות.
דגם האב-טיפוס מוכרח להשתלב עם היחידות הקרקעיות הצבאיות. מספר רב של דגמי אב-טיפוס נדרש על מנת שהצבא יוכל להמחיש תרחישים בסיסיים של פעולה בנחיל. הכטב”מ יוכל לפעול באמצעות בטריות או באמצעות מנועי דלק. המאמץ המרכזי של הצבא הינו לאמוד את ההשפעה של מערכות מסוגים אלה על שרשרת האספקה.
המערכת צריכה להיות מסוגלת לנוע למרחקים מתאימים מבחינה טקטית עם משקל וגודל קטן ככל שניתן. זאת על מנת להפחית בעומס הלוגיסטי שבהעברת הפלטפורמה ברחבי שטחי הלחימה. כמו כן, הכטב”מ צריך להיות בעל מערכת טיסה אוטונומית, לפחות ברמה בסיסית, לשם המראה, נחיתה וניווט על פי נקודות ציון. בנוסף נמסר, שלא יהיה חוזה המשך לגבי ייצור.
