This post is also available in:
English (אנגלית)
מערכות ההגנה האווירית המודרניות הולכות ומתעצמות, כאשר משגרים ניידים, מרכזי שליטה מפוזרים ורשתות חישה צפופות מצמצמים את חלונות ההזדמנויות לתקיפה — ולעיתים הופכים אותם קצרים ומורכבים במיוחד. רבים מחימושי האוויר־קרקע הקיימים לא תוכננו לפעול בסביבה דינמית ומאוימת כזו, וכתוצאה מכך נוצר פער ביכולת לפגוע במטרות אסטרטגיות שמחליפות מיקום במהירות או נמצאות עמוק בתוך אזורי שלילת גישה.
מאמץ פיתוח חדש נועד לסגור את הפער הזה. חיל האוויר האמריקאי וחברת נורת׳רופ גרומן השלימו ניסוי טיסה מרכזי של נשק התקיפה מטווח קרוב (SiAW) – טיל חדש שנועד לספק למטוסי קרב יכולת תקיפה מדויקת המותאמת במיוחד לשטח מוכרע. ההדגמה עסקה בהפרדה בטוחה מהמטוס F-16, שלב הנדרש לאיסוף נתונים אווירודינמיים ומבניים טרם שילוב הנשק במטוסים מתקדמים יותר, ובהם ה־F-35.
בדומה למגמות חימוש עולמיות, גם ה-SiAW מייצג תפיסה חדשה: טילים חייבים להתמודד עם איומים שזזים, מסתתרים ונפרסים מחדש במהירות. נשק המסוגל להגיע למטרות כאלה תוך הישרדות מול מערכי הגנה רב־שכבתיים נחשב יותר ויותר לרכיב חיוני בלחימה אווירית מודרנית. אף שהתוכנית לא חשפה את מהירותו המרבית של הטיל — ולא אישרה דיווחים על ביצועים על־קוליים — המפתחים מדגישים את יכולתו לפגוע במטרות רגישות בזמן ובתנאים מבצעיים קשים.
על פי דיווח של Interesting Engineering, הטיל מפותח סביב ארכיטקטורה מודולרית, המאפשרת לשדרג תתי־מערכות מבלי לעצב מחדש את כל הנשק. שימוש בהנדסה דיגיטלית מאפשר מחזורי פיתוח מהירים יותר, ומקנה לחיל האוויר יכולת לרענן רכיבי הנחיה, הנעה או חימוש בהתאם להתפתחות מערכות היריב. זהו שינוי משמעותי לעומת תוכניות טילים ותיקות, שבהן כל עדכון דרש לעיתים שנים של פיתוח.
הטיל מיועד לפגוע במשגרי טילים ניידים, במערכות לוחמה אלקטרונית, במוצבי שליטה מבוצרים ובנכסים נוספים המשפיעים על שלבי הפתיחה של עימות. לאחר התקדמות שלבי הבדיקה, הטיל ישולב במטוס F-35, ויעניק למטוס החשאי יכולת חדשה להתמודדות עם מטרות מוגנות וניידות.
עם השלמת ניסוי ההפרדה בהצלחה, התוכנית עוברת לשלב ניסויי הטיסה המונחית ולמסירת אבות־טיפוס. אם לוחות הזמנים יישמרו, הכלים המבצעיים הראשונים עשויים להופיע עוד בעשור הזה — ולהוסיף יכולת תקיפה ייעודית למקרים שבהם דיוק ושרידות חייבים לפעול יחד.
