הים גדול — והצי מתכוונן: כלי אוטונומי שמאפשר פריסה רחבה ומתקדמת

This post is also available in: English (אנגלית)

כוחות ימיים נדרשים יותר ויותר לפעול ולנטר מרחבים עצומים בים — מבלי להסתמך רק על ספינות מאוישות. סיורים ארוכי טווח, איסוף מודיעין ומשימות תקיפה מצריכים פלטפורמות המסוגלות להישאר בים תקופות ממושכות, תוך שמירה על בטיחות הצוות האנושי. כלי שיט סטנדרטיים, גם המתקדמים שבהם, יקרים להפלגה מתמשכת ומעמידים מלחים בסיכון מיותר בזירות מוכות עימות.

על פי דיווח של Interesting Engineering, כדי לתת מענה לאתגר זה חיל הים האמריקאי השיק הרחבה משמעותית של צי השטח הבלתי מאויש במסגרת הסכם ייצור חדש שמאיץ את אספקת הסירות האוטונומיות ארוכות הטווח. ההסכם, בשווי 392 מיליון דולר, יספק לחיל הים כלי שיט אוטונומי באורך 7.31 מטר, המסוגל לעבור כ־1,852 ק"מ ימיים תוך נשיאת מטען של עד 453 ק"ג. הפלטפורמה, שנבנתה לפעילות ממושכת בים הפתוח, מסוגלת לעבור מהירות של 35 קמ"ש ולפעול כיחידה עצמאית או כחלק מרשת רחבה של כלים מאוישים ובלתי מאוישים.

לארגוני ביטחון וביטחון פנים, כלים מסוג זה מציעים חלופה לפריסה רציפה של ספינות גדולות לצורכי סיור או תגובה שוטפת. הם יכולים לפטרל בנתיבי גישה ימית, לאסוף מודיעין או להפעיל אמצעים לא־קינטיים — וכל זאת מבלי לחשוף צוותים לסיכון. גודלם המצומצם ואופיים ה"בר־אובדן" משרתים תפיסת הפעלה ימית מבוזרת, ההולכת וצוברת תאוצה ככל שחילות ים מחפשים דרכים לסבך את יכולת היריב לאתר מטרות ולשפר את השרידות בזירות רחבות.

הפלטפורמה שנבחרה לייצור כוללת חיישנים משולבים, אנטנות על תורן וחבילת תקשורת המיועדת לניהול מרחוק. הארכיטקטורה שלה תומכת בתפקידים מגוונים — מהגברת מודעות ימית, דרך לוחמה אלקטרונית ועד נשיאת מטענים קינטיים. כחלק מתפיסת צי היברידי, הכלי מיועד להרחיב את טווח הפעולה של ספינות מאוישות, לפעול מעבר לטווח הראייה ולבצע משימות שאינן מצריכות נוכחות של ספינת מלחמה מסורתית.

אחד ההיבטים הבולטים בתוכנית הוא קצב הפיתוח המהיר. באמצעות מסגרת Other Transaction Authority, חיל הים האמריקאי עבר משלב ניסויי אב־טיפוס לייצור בתוך פחות משנה — לוח זמנים קצר בהרבה מהמקובל ברכש ימי. מנגנון זה מאפשר לעקוף חלק מהרגולציות של תהליכי הרכש הקונבנציונליים, ולזרז פריסה של מערכות הדרושות לבחינת תפיסות הפעלה חדשות.

למרות שלא חשפו כמה כלים ייוצרו בסופו של דבר או את מועד כניסתם לשירות, גורמים רשמיים מתארים את ההסכם כמודל לתוכניות הבלתי מאוישות העתידיות. היוזמה משקפת מעבר רחב יותר לעבר כוח ימי מבוזר ואוטונומי, המבוסס על פלטפורמות קטנות, רבות וזולות לתפעול — המסוגלות לפעול בטווחים גדולים תוך דרישות לוגיסטיות מינימליות.