האיום השקט: השתלטות על רובוטים בלי רשת ובלי קוד זדוני

This post is also available in: English (אנגלית)

ככל שרובוטים דמויי־אדם ורובוטים ארבע־רגליים יוצאים ממעבדות מחקר אל המרחב הציבורי, למפעלים ואף לבתים פרטיים, רמת האוטונומיה ההולכת וגדלה שלהם יוצרת קטגוריה חדשה של סיכוני אבטחה. רבים מהכלים הללו נשענים על קישוריות רציפה, ממשקי קול וסוכני בינה מלאכותית מובנים כדי לתקשר באופן טבעי עם בני אדם. הנוחות הזו, מתברר, חושפת את הרובוטים לאפשרות של השתלטות מהירה ומלאה.

הדגמות אבטחה שנערכו לאחרונה ממחישות עד כמה מנגנוני ההגנה הקיימים עלולים להיות שבריריים. חוקרים הראו כי ניתן להשתלט על רובוטים מסחריים זמינים בתוך דקות, באמצעות נתיבי תקיפה פשוטים — כולל פקודות קוליות וחיבורים אלחוטיים לטווח קצר. מרגע שהשליטה נלקחת, התוקף אינו מוגבל עוד לפגיעה דיגיטלית בלבד — הרובוט עצמו הופך למשטח התקיפה.

על פי דיווח של Interesting Engineering, בניסוי מבוקר אחד הדגימו מומחי סייבר כיצד ניתן להשתלט על רובוט דמוי־אדם המופעל באמצעות מערכת בקרה מבוססת בינה מלאכותית, תוך שימוש בקלט קולי בלבד. באמצעות ניצול חולשות באופן שבו סוכן ה־AI של הרובוט מפרש פקודות, עקפו החוקרים מגבלות מובנות והשיגו שליטה מלאה — כל זאת בזמן שהרובוט היה מחובר לרשת. לאחר מכן הונחה המכונה לבצע פעולות פיזיות, מה שהמחיש כיצד פגיעה סייברית יכולה להפוך ישירות לנזק ממשי בעולם הפיזי.

השלב הבא היה מטריד אף יותר – הרובוט שנפרץ שימש להדבקת יחידה נוספת שלא הייתה מחוברת לשום רשת. באמצעות תקשורת אלחוטית לטווח קצר הועבר הניצול מרובוט לרובוט, ונוצרה מתקפה מדורגת. בתוך דקות, מספר מכונות עברו לשליטה חיצונית — מה שמערער את ההנחה כי ניתוק רובוטים מהרשת מספיק כדי להבטיח את בטיחותם.

עבור מתכנני ביטחון וביטחון פנים, לממצאים אלו יש השלכות חמורות. רובוטים אוטונומיים נשקלים יותר ויותר לתפקידי סיור, לוגיסטיקה, בדיקת תשתיות וסיוע בסביבות מסוכנות. פגיעות המאפשרת לרובוט אחד שנפרץ להפיץ שליטה על פני אשכול שלם עלולה לשמש לשיבוש פעילות, לאיסוף מידע רגיש או לגרימת נזק פיזי. בשונה ממתקפות סייבר סטנדרטיות, כשל במערכות רובוטיות משלב פגיעה דיגיטלית עם סיכון קינטי.

ההדגמות מדגישות גם כיצד ממשקי קול — הנתפסים לרוב כאמצעי ידידותי ובטוח — עלולים להפוך לווקטור תקיפה אם אינם מוגבלים בקפידה. באופן דומה, חיבורי בלוטוס (Bluetooth) או ערוצי תקשורת קצרת־טווח שאינם מאובטחים מאפשרים תנועה רוחבית בין מכונות, והופכים קבוצות רובוטים לרשתות בוטים לא מכוונות.

מומחים טוענים כי רבים מהסיכונים הללו נובעים מהתייחסות לאבטחה כאל שיקול משני. ככל שרובוטים צוברים ניידות ויכולת קבלת החלטות, יש להטמיע אבטחה בתוכנה ובחומרה כבר משלב התכנון. טכניקות כמו סריקות חולשה אוטומטיות, הקשחת שכבות הבקרה של הבינה המלאכותית, אימות מחמיר לפקודות קוליות ובדיקות חדירה עצמאיות — נתפסות יותר ויותר כהכרחיות.

ככל שרובוטים פועלים בקרבה גוברת לבני אדם ולמערכות קריטיות, הגבול בין בטיחות סייבר לבטיחות פיזית הולך ומטשטש. הבדיקות האחרונות מבהירות כי אבטחת מכונות חכמות אינה עוד בגדר רשות — אלא תנאי יסוד לפריסתן הבטוחה.