הפעלת כטב"מים במשימות שלום

This post is also available in:

במהלך 15 השנים האחרונות תחום הפלטפורמות המעופפות הבלתי-מאוישות עשה קפיצת דרך משמעותית ביותר – מכלים בעלי יכולות מוגבלות שמופעלים באופן נדיר לכאלו המופיעים תדיר במהדורות החדשות ופלטפורמות מתוחכמות אשר נעשה בהן שימוש שוטף על-ידי צבאות רבים לצרכים מבצעיים. לאור זאת, מובן כי כאשר מזכירים את הכלי, הדבר נעשה על-פי רוב בהקשר של כלים מלחמתיים שיורים טילים או מסייעים באופן ישיר לכלים מאוישים העושים זאת. ואולם, כלי טייס בלתי מאוישים (כטב"מים) יכולים גם להועיל לאדם למשימות של שמירת השלום, דוגמת האירוע אשר התרחש בקונגו שבאפריקה במאי 2014, אז איתר כוח השלום של האו"ם המוצב במדינה בזכות השימוש בכטב"מ כלי שיט שהתהפך באגם והחל לשקוע. חיילי הכוח הזעיקו את כוחות החילוץ שהצילו 15 בני אדם. אך בזאת לא תמה התועלת בהפעלת הכלי שכן זה נשאר באוויר והעניק למחלצים תמונת מצב רחבה ביותר. האירוע המתואר לעיל הינו אחד מני רבים אחרים, ולטענתו של ריצ'רד סיי, חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (Center for Strategic and International Studies – CSIS), מצביע על הצורך המהותי לעשות שימוש נרחב הרבה יותר בכטב"מים בשלל משימות שמירת השלום של האו"ם ברחבי העולם.

כוחות האו"ם אשר פועלים במוקדים רבים ברחבי העולם במסגרת משימות שמירת שלום סובלים ממחסור בתקציב, בכח-אדם ובציוד. כדרך התמודדות עם המחסור על שלושת גווניו תוך מיצוי מירבי של משימות שמירת השלום השונות, סיי טוען כי על האו"ם לעשות שימוש תכוף יותר בפלטפורמות מעופפות בלתי מאוישות. תחום הכטב"מים עבר כברת דרך מהמקום בו הוא היה לפני 15 שנה, וכיום יחידת כטב"מ אחת יחסית מאד זולה וקלה לתפעול. השימוש המוגבר בכלים הללו ישפר עשרות מונים את יכולת קריאת תמונת המצב בעבור חיילי האו"ם וכך הכוח יוכל להתפרס בשטח באופן יעיל יותר ולפעול נגד האיומים מולם הם עומדים טוב יותר. כמו כן, השימוש בכטב"מים יסייע רבות במשימות תצפית, מעקב וסיור מאחר והכלים העומדים לרשותם של כוחות השלום לצורך משימות מעין אלו הם על-פי רוב מסוקים והשימוש בהם הם נדיר כיוון שהם נדרשים למשימות של שינוע כוח אדם ואספקה ממקום למקום. זאת ועוד, השימוש בכטב"מ ימנע סיכון מיותר של טייסים, יהיה זול יותר משמעותית ויעניק לחיילים חיפוי אווירי לזמן רציף רב יותר.

לצד התועלת הרבה אותה ניתן להפיק מהשימוש הגובר בפלטפורמות מעופפות במשימות השלום, השימוש בהן עלול להערים גם קשיים. כפי שנזכר בתחילה, השימוש התכוף בכלי טייס בלתי מאוישים לצורכי תקיפה העניק להם נוכחות מרתיעה ומאיימת, כך שהם נתפשים בעיני האוכלוסייה בקרבה פועלים כוחות השלום באופן נגטיבי גם אם מטרת השימוש בהם הנה חיובית בעליל. בכדי להתגבר על מכשלה זו ולהפחית את רמת החשש בקרב האוכלוסייה, סיי מציע שלוש דרכי פעולה: ראשית, האו"ם יהיה חייב לספק מבעוד מועד מידע אודות דגם הכלי, אזור ההפעלה והסיבה לשימוש בו; שנית, על האו"ם מוטלת גם החובה לאגור באופן מסודר את כלל המידע הוויזאולי שנאסף בכדי לספקו במקרה הצורך לנציגי האוכלוסייה המקומית; ושלישית ואחרונה, הכלים שנעשה בהם שימוש חייבים להיות משויכים באמצעות סימנים ויזואליים בולטים לכוחות השלום ואסור עליהם בתכלית האיסור לשאת כל סוג של נשק.

מלבד הקושי התפישתי אשר מתהווה בשל השימוש בכטב"מים עולות גם שאלות משפטיות שונות: במקומות רבים בעולם, כמו למשל בקונגו, כוח שמירת השלום של האו"ם נעזר בקבלני משנה מקומיים לצורת תמיכה מבצעית במערך הכטכ"מים. העניין שעולה כתוצאה מכך הוא האם אותם קבלני משנה יכולים להיחשב כמטרות לגיטימיות לפגיעה מצד כוח אויב? הלא הם מהווים חלק מרכזי במערך הכוח הלוחם של האו"ם. בכדי להתגבר על הקושי הזה, סיי טוען כי כוח השלום צריך להפסיק ולעשות שימוש בקבלני משנה מקומיים ואת התמיכה והאימונים יקבלו החיילים מחוץ למדינת היעד.