This post is also available in:
English (אנגלית)
מחלקה חדשה של רובוטים קרקעיים קטנים מוצגת כפתרון למשימות קו קדמי: כלי רכב קרקעיים בלתי מאוישים (UGV) זולים, מקושרים ומסונכרנים הפועלים בנחילים מתואמים כדי לאתר, לעקוב ולהפעיל יכולות נ"ט (נגד טנקים). משפחת FireAnt, שפותחה בידי יצרן אמריקאי, ממחישה את המגמה לעבר רובוטיקה קרקעית זולה, מודולרית למשימה, שנועדה להרחיב את יכולות החישה והתקיפה אל קרבת מערכי האויב.
יחידות FireAnt מבוססות על שלושה עקרונות מרכזיים: אוטונומיית נחיל, מטענים מודולריים ועמידות מבצעית. בקבוצה, הרובוטים משתפים מידע על מטרות ומחלקים ביניהם משימות בזמן אמת, כך שמפעיל יחיד יכול לפקח על מספר יחידות מבלי לשלוט בכל אחת בנפרד. תמונת מצב משותפת זו נועדה לקצר את זמן קבלת ההחלטות ולהאיץ את שרשרת ההשמדה — מהאיתור ועד לפגיעה — תוך שמירה על שליטה אנושית כוללת.
המודולריות נמצאת בלב המערכת: כל רכב יכול לשאת מגוון מטענים ייעודיים — לסיור, למיפוי, לתקשורת או להשפעות נ"ט — הניתנים להחלפה מהירה בשטח. הדגש על עלות נמוכה פר יחידה ועל שחיקה משקף מגמה רחבה יותר: במקום להחליף מערכות מאוישות יקרות, רובוטים מסוג זה נועדו להציף, לשבש או להסיח את דעתן של מערכות כבדות באמצעות פעולה רבת-משתתפים ומתואמת.
מבחינה טכנית, FireAnt מתוארת כתואמת למערכות רובוטיות פתוחות כגון ROS 2 ו־JAUS, דבר המקל על שילובה במערכות שליטה ובקרה רחבות ובכוחות משולבים של רובוטים ואנשי צוות. הפלטפורמה קשיחה לתנאי שטח ברמת IP67, ובנויה לעמוד בחום, רטט וזעזועים — כך שניתן לפרוס אותה בסביבות עירוניות, מדבריות או מעורבות.
על פי דיווח של Interesting Engineering, ברמה הטקטית, נחילי רובוטים קרקעיים ממשיכים קו מוצלח שנראה כבר במערכות אוויריות קטנות — הם מאפשרים חישה מבוזרת ופעולה מדויקת מבלי לחשוף חיילים לסיכון ישיר. מבחינה כלכלית, גישת הנחיל משנה את כללי המשחק: ריבוי יחידות זולות ומחוברות עשוי להוות חלופה לטיל מונחה אחד יקר.
בעוד שצבאות בוחנים שילובים של כוחות אנושיים ורובוטיים, מערכות כמו FireAnt מעלות שאלות מבצעיות ואתיות חדשות על אחריות פיקודית, רמות אוטונומיה ואמצעי נגד. מהיבט טכנולוגי, הפלטפורמה ממחישה את העדיפויות הנוכחיות ברובוטיקה הצבאית: רישות עמיד, תכנון מודולרי של מטענים ותאימות תוכנה; כולם מאפשרים התנהגות נחילית חכמה על הקרקע.
