משנים את כללי המשחק בשוק אפליקציות השו"ב

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת אבי יריב

מערכות שליטה ובקרה הן המוח והלב של מערכות מורכבות מודרניות ברחבי העולם. היכולת לנטר, להבין, לקבל החלטות ולפעול לפיהן היא חיקוי של דרכי ההתנהגות שלנו בחיי היום יום.

עולם הטכנולוגיה המשתנה במהירות, בשילוב עם הקצב המהיר של האירועים וההחלטות הגורליות שיש לקבל, מקשים יותר ויותר על מנהלים מכל התחומים להשאר רלוונטיים ויעילים מבחינת אופי ההתנהלות ויכולת קבלת החלטות.

כמו בהרבה מקרים אחרים גורם צמיחה משמעותי בתחום השו"ב הוא צבאות. הציפיות ממפקדים בצבאות מודרניים הן בלתי אפשרויות. מצפים מהם לקבל החלטות גורליות על סמך מידע חסר ולא מדוייק, וכל זה תוך כדי ששצף האירועים הולך ומתחזק. האתגרים האלה העלו את הביקוש לכלים אוטומטיים ואמינים לאיסוף מידע, סיוע בקבלת החלטות ושיתוף מידע (כולל הבהרת "כוונת המפקד"). דרישה חשובה נוספת היתה שיתוף מידע ועבודת מטה מהירה במפקדה ובדרגים המרוחקים.

חברות ביטחוניות הבינו מהר מאוד איזה ביצת זהב נפלה לידיהם, יכולת חשובה ביותר עבור מפקדים שבאמצעותה אפשר לחבר ולשלוט בכל המכשירים השונים (חיישנים, פלטפורמות, נשקים, רשתות מחשב, מכשירי קשר ועוד). צבא שרוכש את מערכות השו"ב שלו מחברה מסויימת ממש נכנס איתה לסוג של נישואים קתוליים. כל אינטגרטור חשוב מתחום הביטחון או ספק טכנולוגיות ביטחוניות פיתח מערכות שו"ב ויישומים משלו.

ה"הגירה" מעולם הביטחון אל עולם ביטחון המולדת (HLS) היתה בלתי נמנעת. סוכנויות ממשל, תחנות משטרה, עיריות – כולם עובדים לפי אותם העקרונות. חברות ביטחוניות שנכנסו לשוק ה HLS היו צריכות להתאים את הטכנולוגיות שלהן אל השוק החדש, בזמן שאינטרגטורים מתחום הביטחון פיתחו יישומים משלהם (P-SIM).

מנקודת מבט מסחרית מדובר באליה וקוץ בה. אחוזי הרווח בשוק ביטחון המולדת קטנים בהרבה מאלו שבשוק הביטחוני, ואינטגרטורים מתחום ה HLS שונים במהותם מספקים ביטחוניים – פחות טכנווגיה, יותר אינטגרציה של מוצרים זמינים לרכישה בשוק והתקנות באמצעות טכנאים. העסקת מפתחי תוכנה היא מעמסה שמנוגדת לאופי של החברות, ומעגל מו"פ פנימי שנמשך 24-36 חודשים הוא לא משהו שהן יכולות לקבל. הבעיות לא מסתיימות שם – גם כשהיישום היה סוף סוף מוכן הוא עדיין לא "הוכח בקרב", ולרוב האינטגרטונים אין את היכולת להכיל מספיק פרוייקטים של יישומי שו"ב כדי להצדיק אותם מבחינת רווחים והפסדים. המוצר הסופי לא היה "אפוי" לחלוטין (פיתוח והתקנה על ידי עובדי אותה החברה), כך שעלויות ההתקנה היו חסרות פרופורציה לעומת ההכנסות והרווחים.

iHLS – Israel Homeland Security

חברות תוכנה הוקמו כדי להכנס אל המרווח הזה, ולספק לאינטגרטורים יישומים "אפויים היטב" ו"מוכחים בקרב". כולן נכשלו. חברות אינטגרציה "חושבות" בצורה אחרת לחלוטין. יישומי שו"ב הם מהותיים מדי מבחינת החברה שמספקת אותם מכדי להשאיר את מלאכת הפיתוח שלהם לחברות אחרות, מכמה סיבות:

• היישום מקושר לכל שאר המערכות – עבור האינטגרטור זהו המפתח לניהול המערכת כולה, זוהי למעשה ההתמחות המרכזית שלו

• מבחינה עסקית זה נותן לחברת התוכנה המפתחת את היישום כוח גדול מדי על הלקוח המרכזי שלה – האינטגרטור

• יישומי שו"ב הם אמצעי האינטראקציה המרכזי בין המערכת כולה והמשתמש. הם נקודת הממשק שבין האינטגרטור והלקוח, כך שעיצוב ממשק האדם–מכונה מקבל חשיבות עליונה

• יישום השו"ב מהווה גורם שמבדיל בין האינטגרטורים השונים שפועלים בשוב (מאפיינים, ניסיון, אוריינטציה אנכית וכד')

• חברות ביטחוניות ואינטגרטורים ביטחוניים נמצאים, לפיכך, במעין "מלכוד 22”. הם צריכים יישומי שו"ב, אבל נתקלים בבעיה רצינית כשהם באים לפתח את אותם היישומים.

חברה ישראלית בשם mPrest פיתחה טכנולוגיה חדשה שעשויה לשנות את כללי המשחק בתחום. הטכנולוגיה מאפשרת לאינטגרטורים לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה – היא מספק לחברות תשתיות מתקדמות ו"מוכחות בקרב" לפיתוח יישומים, מה שמאפשר לאינטגרטורים לפתח יישומים משלהם על תשתיות קיימות ולמעשה לקצר את משך הפיתוח בצורה משמעותית. הקיצור הזה בזמני הפיתוח מביא באופן טבעי לצמצום רמת הסיכון, לשיפור בתזרים המזומנים (תשלום חד פעמי של דמי רישיון בעת ההתקנה ולא תשלום רב שנתי מראש על תהליך המו”פ הפנימי). תשתיות מהסוג הזה כבר נמצאות בשימוש ומהוות בסיס ליישומים שונים בשוק הביטחון (הגנה אווירית, סימולטורים ועוד), שוק ביטחון המולדת (ערים בטוחות, אכיפת חוק) ושוק התשתיות החיוניות (חשמל, מים) שמפתחים אינטגרטורים מרחבי העולם.