בשבח הפרגמאטיות

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת: דוד (דודי) ירון

הודעת גורמים רשמיים בישראל ובטורקיה על השבת הנורמליזציה ביחסי שתי המדינות, אכן מהווה הישג נכבד לשושבין העיקרי הנשיא ברק אובמה, אולם להסכמה זו היה שושבין נוסף אם כי שלא מרצון. היה זה הנשיא הסורי באשר אסד, המחשב בימים אלו את קיצו לאחור. אין ספק שישראל וטורקיה יפיקו מהתקרבותן המחודשת תועלת לא מועטה, בעיקר בכל האמור בתחום הגנת שתי המדינות הן במעגל הסורי הקרוב והן במעגל האזורי האיראני.

    בראיון שהעניק האלוף טל רוסו לרגל סיום תפקידו כאלוף פיקוד דרום, הוא הגדיר את הכאוס הנפיץ והלא צפוי בסוריה בלשון ציורית לפיה, "כל הצ'חצ'חים של האזור, התקבצו ובאו לסוריה". נפילת גם חלק מזערי ממצבורי הענק של הנשק הלא קונבנציונאלי לידיים "לא אחראיות," מהווה סיכון ברור ומהותי גם לטורקיה ולא רק לישראל וירדן. מאחר והדבר עלול להתרחש בכל רגע נתון, דחקה ארה"ב הן באנקרה והן בירושלים, להשיב מהר ככל האפשר את הנורמליזציה שבין המדינות, על מנת שניתן יהיה לכונן את הפיקוד והתאום המשותף למקרה שתבוצע התערבות צבאית חיצונית בסוריה, ובכלל להתכונן יחד כראוי לעידן של פוסט אסד. גם בנושא האיראני רב המשותף לישראל וטורקיה על המבדיל. ארה"ב נזקקת עתה לשיתוף פעולה בין שתי המעצמות המובילות במזה"ת ישראל וטורקיה, על מנת לבלום את תוכנית ההתפשטות וההגמוניה האיראנית. טורקיה על בסיסי הצבא והאוויר שבה, מהווה נדבך חשוב, בכל תוכנית תקיפה מערבית על מתקני הגרעין של איראן. גם בתחום ההגנתי ובעיקר בהתמודדות מפני טילי קרקע קרקע איראנים, מערכת ההגנה האמריקאית כוללת בתוכה אלמנטים ישראליים וטורקיים גם יחד. על פי פרסומים זרים היה זה שר החוץ האמריקאי החדש ג'ון קרי, שתפר את קווי ההתפייסות הישראלית טורקית, מתוך רצון לשלב במהירות את שתי המדינות, באותו מטה צבאי אמריקאי שאמור לנהל באופן אחוד את "הטיפול" בנושא הסורי והאיראני.

    נרמול היחסים עם ישראל, מקנה לטורקים כמה יתרונות נוספים שחשיבותם רבה. ראשית לכל וכפועל יוצא מכך, יחול שיפור באווירה וביחסים עם ארה"ב ובתי המחוקקים שבה, בהם ישראל זוכה מסורתית לתמיכה מקיר לקיר. בפן המקומי, לא מעט ממערכות הנשק המתקדמות בצבא הטורקי כיום, מבוססות על ידע וטכנולוגיה ותחזוקה ישראלית. המשבר  העמוק בשלוש/ארבע השנים האחרונות, בפרוש שיבש את יכולות הצבא הטורקי.

     גם בתחום המדיני/פוליטי, עשויה טורקיה לקצור פירות לא מעטים בשל נרמול היחסים עם ישראל.  הקרבה לפלסטינאים בכלל ואף לחמאס מחד, ומאידך הצרות מביית שיש לנשיא המצרי מורסי, אלה גם אלה סוללים בפני הנשיא הטורקי טאיפ ארדואן, אך הדרך ליטול את ההגמוניה ממצרים ולהפוך למי שעשוי להניע סוף סוף את התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינאים. בהחלט יתכן שדווקא הנשיא הטורקי יוכל להוות גורם בעל השפעה ממתנת על הפלסטינאים ואולי אף להביא יחד עם האמריקאים, לגישה גמישה ופייסנית יותר, גם מצד ממשלת נתניהו.

    בישראל כמו בישראל, מייד ניצת הויכוח האם עשה נכון ראש הממשלה נתניהו כשניכנע לדרישת הטורקים ונאלץ להתנצל בפניהם על חלק מאירועי ה"מרמרה". לי אישית אין שום לבטים בעניין וטוב עשה רוה"מ כשויתר כביכול על הכבוד הלאומי, בתמורה לפרגמטיות  שבצידה יתרונות כבדי משקל למדינת ישראל וביטחונה. בכל סיטואציה מורכבת ורצינית ככל שתהיה, תמיד ניתן לאתר אף פאן משעשע. קשה היה בימים אלו שלא לחייך לנוכח התפתלותם של לא מעטים מהעיתונאים, שניסו בניגוד לאינסטינקט המובנה שלהם, לקשור כתרים לרוה"מ נתניהו, על תפקודו במהלך ביקור הנשיא אובמה וההתנצלות בפני הטורקים.

    לניתוק יחסים בין מדינות, די בהינף קולמוס או בנאום בן דקות בודדות. השבת נורמליזציה בן שתי מדינות, זהו כבר תהליך שעשוי להמשך חודשים לא מעטים והוא עלול להיות רצוף מהמורות לא מעטות. על כן, על כולנו להיות סבלניים ולשפוט את תוצאות צעדו זה של רוה"מ נתניהו, בפרספקטיבה של מספר חודשים לפחות.