This post is also available in:
English (אנגלית)
רחפנים צבאיים מתפתחים במהירות, אך המפעלים שמייצרים אותם לא תמיד מצליחים להשתנות באותו קצב. ייצור מסורתי של כלי טיס עשוי להסתמך על כלי ייצור ייעודיים, שרשראות אספקה ארוכות ומספר רב של רכיבים נפרדים. לכן, כאשר הדרישות המבצעיות משתנות, התאמת גוף כלי הטיס והעברת הגרסה החדשה לייצור עלולות להימשך זמן רב.
פרויקט חדש לכלי טיס בלתי מאויש אוטונומי של AEVEX ו־Divergent Technologies בוחן מודל ייצור שונה. החברות מתכננות לשלב טכנולוגיות רחפנים מבצעיות עם תכנון בסיוע בינה מלאכותית, הדפסה תעשייתית בתלת־ממד והרכבה רובוטית, במטרה לקצר את הדרך מרעיון דיגיטלי לכלי טיס שניתן לייצר בפועל.
על פי דיווח של NextGenDefense, בלב הפרויקט נמצאת Divergent Adaptive Production System (DAPS, שהיא פלטפורמת ייצור דיגיטלית שנועדה להפוך לאוטומטיים חלקים נרחבים מהתהליך שבין שלב התכנון ההנדסי להרכבה הסופית.
התהליך מתחיל בתוכנת תכנון מבוססת בינה מלאכותית, שמפתחת רכיבים מבניים תוך התחשבות הן בדרישות הביצועים והן באופן שבו ניתן לייצר אותם בפועל. במקום לתכנן תחילה כלי טיס ורק לאחר מכן לקבוע כיצד המפעל ייצר אותו, המערכת מביאה בחשבון את תהליך הייצור כבר בזמן תכנון המבנה.
לאחר השלמת התכנון הדיגיטלי, הרכיבים מועברים למערכות תעשייתיות לייצור תוספתי. המכונות מדפיסות צמתים מבניים מסגסוגות שנבחרות בהתאם לדרישות של כל רכיב.
לאחר מכן מועברים הרכיבים המודפסים למערכת הרכבה רובוטית הנשלטת באמצעות תוכנה, שמחברת אותם למבנים גדולים יותר. יתרון משמעותי של התהליך הוא שאין צורך בכלי ייצור ייעודיים עבור כל תכנון בנפרד.
היכולת הזו עשויה להקל משמעותית על ביצוע שינויים. אם המהנדסים צריכים להתאים את גוף כלי הטיס למטע"ד אחר או לדרישה מבצעית חדשה, הם יכולים לשנות את התכנון הדיגיטלי ולהעביר את הרכיבים המעודכנים דרך אותה מערכת ייצור, במקום להקים קו ייצור חדש לחלוטין.
החברות יבחנו גופי כלי טיס הניתנים להתאמה, ובמקביל יחפשו דרכים לצמצם את מספר החלקים ולאפשר ייצור בהיקפים גדולים יותר. הפחתת מספר הרכיבים הנפרדים יכולה לפשט את תהליך ההרכבה ואף לצמצם את מספר הספקים והממשקים הנדרשים לצורך הייצור.
עבור גופי ביטחון, גמישות כזו הופכת לרלוונטית יותר ויותר. עימותים מהשנים האחרונות הראו כי ייתכן צורך לייצר מערכות בלתי מאוישות בכמויות גדולות, ובמקביל לשנות אותן במהירות בתגובה ללוחמה אלקטרונית, למטע"דים חדשים ולטקטיקות משתנות בשדה הקרב. מערכת ייצור שמסוגלת לעבור בין תכנונים ללא התאמה נרחבת מחדש של קו הייצור עשויה לקצר את הזמן שבין זיהוי צורך מבצעי לבין אספקת כלי טיס מעודכנים.
הפרויקט עדיין נמצא בשלב של שיתוף פעולה לפיתוח כלי טיס בלתי מאויש עתידי, ולא מדובר בהכרזה על פלטפורמה מבצעית. בשלב זה גם לא פורסמו נתוני ביצועים של כלי הטיס.
לכן, החשיבות המרכזית של הפרויקט טמונה בשלב זה דווקא באופן שבו הרחפן עתיד להיות מיוצר. במקום להתייחס לייצור כלי טיס כאל מפעל קבוע שנבנה סביב דגם אחד, הגישה מבקשת להפוך גם את המפעל עצמו לגמיש, ולהשתמש בתוכנה, במדפסות תלת־ממד וברובוטים כדי לשנות את מה שיוצא מקו הייצור כמעט באותה מהירות שבה משתנה התכנון הדיגיטלי.
