This post is also available in:
English (אנגלית)
השימוש ההולך וגובר ברחפנים קטנים מחייב חשיבה מחודשת בתחום ההגנה האווירית לטווח קצר. רחפנים מסחריים ומערכות FPV מאולתרות הם זולים, קלים לפריסה וקשים ליירוט באמצעים קונבנציונליים. שימוש בטילים נגדם יוצר חוסר איזון כלכלי, בעוד שלוחמה אלקטרונית אינה תמיד יעילה מול פלטפורמות אוטונומיות או מוקשחות.
גישה סינית חדשה בשם NI-L3K מתמקדת בשימוש באנרגיה מכוונת כפתרון לטווח קרוב. במקום לשגר מיירטים, המערכת פולטת אלומת לייזר ממוקדת שמנטרלת רחפנים מתקרבים. באמצעות פגיעה ברכיבים קריטיים כמו מנועים או סוללות, ניתן להשבית את האיום בתוך שניות, ללא מגע פיזי.
המערכת מותקנת על גבי רכב קל, מה שמאפשר פריסה מהירה וגמישות בשטח. צריח לייזר המותקן על הגג משולב עם חיישן אלקטרו־אופטי, המסוגל לעקוב אחר מטרות בטווח של עד כ־1.4 קילומטרים. לאחר נעילה על המטרה, הלייזר שומר על מיקוד עד שנגרם נזק מספק להפלת הרחפן.
על פי דיווח של Interesting Engineering, אחד היתרונות המרכזיים הוא העלות לכל יירוט. כל "ירי" מבוסס על חשמל ולא על תחמושת, מה שמפחית את העלות לשבריר מעלותם של מיירטים קונבנציונליים (כ־10 דולר). הדבר הופך את המערכת למתאימה להתמודדות חוזרת עם איומים זולים, במיוחד בתרחישים של פריסה המונית.
התכנון תומך גם בכיסוי רחב. עם שדה ירי אופקי כמעט מלא וזווית גובה מתכווננת, המערכת מסוגלת להתמודד עם מטרות המגיעות מכיוונים שונים ובגובה נמוך. לכן היא מתאימה במיוחד כשכבת הגנה אחרונה סביב בסיסים או תשתיות קריטיות.
עם זאת, קיימות מגבלות תפעוליות. המערכת תלויה באספקת חשמל פנימית, מה שמגביל את משך הפעולה. תנאים סביבתיים כמו אבק, לחות או טמפרטורות קיצוניות עשויים להשפיע על הביצועים. בנוסף, כל יירוט דורש מספר שניות, מה שעלול להגביל את היעילות מול מספר מטרות בו־זמנית.
מנקודת מבט ביטחונית, מערכות מסוג זה משתלבות במעבר רחב יותר להגנה רב־שכבתית. לייזרים יכולים להשלים מערכות קיימות, ולספק פתרון חסכוני ליירוט בטווח קצר תוך הפחתת התלות באמצעים יקרים יותר.
ככל שאיומי הרחפנים ממשיכים להתרחב, שילוב פתרונות מבוססי אנרגיה ברשתות הגנה אווירית עשוי לסייע באיזון בין עלות, מהירות תגובה וקיימות מבצעית.
