This post is also available in:
English (אנגלית)
יירוט רחפנים עוינים דורש כלי טיס שמסוגלים להמריא במהירות, לתמרן ביעילות ולהגיע למטרות נעות מבלי להטיל עומס רב מדי על המפעילים. רחפנים רב־להביים קונבנציונליים יכולים להמריא משטחים מצומצמים, אך תצורת טיסה המבוססת על ריחוף אינה תמיד אידיאלית למרדף אחר איומים אוויריים. המעבר בין מצבי טיסה שונים מציב אתגר נוסף, במיוחד כאשר הטייסים נדרשים לנהל אותו באופן ידני.
רחפן מיירט חדש בשם Guardian-3 נועד לפשט את התהליך באמצעות מעבר אוטומטי מהמראה אנכית לטיסה קדימה.
כלי הטיס, שפותח על ידי חברת Powerus Corporation, נחשף בכנס ובתערוכה השנתיים של איגוד צבא ארצות הברית לשנת 2026.
בתחילת הפעולה, המיירט ממריא ומרחף בדומה לרחפן בעל ארבעה רוטורים. לאחר שהוא מגיע לאוויר, הוא מטה את עצמו אוטומטית קדימה ועובר לתצורת טיסת שיוט שבה חרטומו מופנה לכיוון התנועה, ללא צורך בשליטה של המפעיל בתמרון.
על פי דיווח של Interesting Engineering, יכולת זו מאפשרת למיירט לשלב את גמישות השיגור של רחפן רב־להבי עם מצב טיסה קדמי נפרד, המיועד למרדף אחר איומים אוויריים.
המפעיל עדיין אחראי לאשר את ההמראה, אך כלי הטיס מבצע את המעבר בין מצבי הטיסה באופן עצמאי.
אחד המאפיינים יוצאי הדופן של המיירט קשור למקלט ה־GPS שלו, המותקן על גבי המייצב הממונע של המצלמה, ולא באופן קבוע על גוף כלי הטיס.
כאשר המיירט מטה את עצמו קדימה, המייצב מסייע לשמור על אנטנת ה־GPS מכוונת לעבר השמיים. כך ניתן לשמור על כיוון מתאים של האנטנה גם כאשר זווית הטיסה של כלי הטיס משתנה.
התכנון נותן מענה לאתגר מעשי של רחפנים הפועלים בתנוחות טיסה שונות, אם כי החברה טרם פרסמה נתונים על דיוק הניווט או הדגימה את ביצועי המערכת בתנאים של שיבושי GPS.
מאפיין הנדסי נוסף הוא מערכת הקירור המתועלת של כלי הטיס, המיועדת לבקרי המהירות האלקטרוניים שלו (ESC), האחראים לוויסות ההספק החשמלי המועבר למנועים.
ריחוף וטיסה ממושכת במהירות גבוהה מציבים דרישות קירור שונות. מערכת תעלות האוויר נועדה לשמור על זרימת אוויר סביב הרכיבים הללו הן בזמן ריחוף והן במהלך טיסה במצערת מלאה.
המיירט מייצג את הדור השלישי במשפחת המיירטים של החברה. קודמו, Guardian-2, הציג יכולות אוטונומיות למחצה, בעוד שהגרסה החדשה הופכת פעולות טיסה נוספות לאוטומטיות.
בפעילות צבאית נגד כלי טיס בלתי מאוישים, צמצום מספר הפעולות המחייבות שליטה ישירה של הטייס עשוי לסייע למפעילים לנהל יירוטים ביעילות רבה יותר, במיוחד כאשר מספר איומים אוויריים מופיעים בו־זמנית.
עם זאת, מעבר אוטומטי בין מצבי טיסה אינו מעיד בהכרח על יכולת יירוט אוטונומית. היצרנית טרם הסבירה כיצד Guardian-3 מגלה, מזהה, עוקב אחר מטרותיו או פועל ליירוטן.
גם נתוני המהירות, הטווח, זמן השהייה באוויר, תצורת ההנעה ולוח הזמנים לייצור טרם פורסמו.
בשלב זה, המיירט מדגים גישה לפישוט תהליך הטיסה: לאפשר לכלי טיס להמריא אנכית ולעבור לטיסה קדימה בכוחות עצמו, וכך להפחית את מספר פעולות ההטסה הידניות הנדרשות מהמפעילים בשלבים הראשונים של המשימה.
