This post is also available in:
English (אנגלית)
ככל שמערכות בלתי מאוישות הופכות לנפוצות יותר, האתגר כבר אינו רק הטסת רחפן בודד — אלא ניהול של רבים בו־זמנית. בפעילות הנוכחית, משימות מורכבות מחייבות לעיתים מספר מפעילים, עמדות שליטה נפרדות והעברת אחריות מתמדת — במיוחד כאשר מעורבים סוגים שונים של רחפנים. פיצול זה מאט את קבלת ההחלטות ומקשה על שמירה על תמונת מצב ברורה של המתרחש על הקרקע או באוויר.
קונספט שליטה חדש שנבחן לאחרונה נועד לפשט את הבעיה הזו; באמצעות שילוב בין מסגרת אוטונומיה למערכת הפעלה אינטואיטיבית, הגישה מאפשרת למפעיל יחיד לנהל מספר מחלקות של רחפנים מעמדת עבודה אחת. המערכת המאוחדת משלבת את פלטפורמת האוטונומיה MDCX של Skunk Works עם מערכת ההפעלה XOS של XTEND, ויוצרת עמדת שליטה רב־מחלקתית. הרעיון הוא לרכז שליטה, להפחית עומס מהמפעיל ולשפר את המודעות המצבית במהלך משימות מורכבות.
על פי דיווח של NextGenDefense, בהדגמה שנערכה לאחרונה הוצג אופן הפעולה בפועל. מפעיל אחד שלט במשימה שבה רחפן גדול שיגר כלי טיס בלתי מאויש קטן יותר לביצוע משימה בטווח קרוב. בתפיסות קודמות, השליטה ברחפן הקטן הועברה בדרך כלל למפעיל נוסף, באמצעות ממשקי צפייה מגוף ראשון ומערכות נפרדות. בעמדת השליטה המשולבת, אותו מפעיל נותר אחראי על שתי הפלטפורמות, ושמר על פיקוח רציף — ללא מעבר בין מערכות או תפקידים.
פעולות משולבות ורב־זירתיות נשענות יותר ויותר על מערכות בלתי מאוישות לצורכי סיור, אבטחה ומשימות מדויקות. היכולת לשלוט במספר רחפנים — לעיתים בעלי תפקידים ומטענים שונים — מתוך ממשק אחד, תומכת בביצוע מהיר יותר ברמות פיקוד נמוכות, דרישה מרכזית בסביבות של שליטה ובקרה רב־זירתית משולבת.
המערכת ממלאת תפקיד מרכזי בהורדת חסם הכניסה לשליטה רב־רחפנית. היא תוכננה כך שמפעילים חדשים יוכלו להגיע לרמת ביצוע כמעט מקצועית עם פחות הכשרה. הממשק מפשט פעולות מורכבות, בעוד שבינה מלאכותית משולבת מאפשרת לרחפנים לבצע תתי־משימות באופן אוטונומי. המפעיל האנושי מתמקד בהחלטות ברמת המשימה, ומתערב כאשר נדרש שיקול דעת או התאמה לשינויים.
הארכיטקטורה פתוחה ואגנוסטית לפלטפורמות, ומאפשרת שילוב של חומרה מצד שלישי, מטענים גמישים ומערכות שליטה ובקרה שונות. היא תומכת גם בהפעלת נחילים, ומאפשרת מעבר חלק בין שליטה ידנית להתנהגות אוטונומית ככל שהמשימה מתפתחת.
יחד, המרכיבים הללו מצביעים על עתיד שבו משימות בלתי מאוישות מנוהלות יותר כצוותים מתואמים מאשר ככלים בודדים. באמצעות צמצום הצורך במספר רב של מפעילים ועמדות שליטה, תפיסת השליטה החדשה שואפת להפוך פעילות רחפנים מורכבת ליעילה יותר, מדרגית ונגישה — במגוון רחב של תרחישים.
