יצוא ידע טכנולוגי

This post is also available in: English (אנגלית)

אחת הבעיות הגדולות הניצבת כיום בפני יצואני הטכנולוגיות הצבאית והאבטחה, היא הדרישה להעברת הידע וייצוא של הידע הטכנולוגי עצמו, ולא רק המוצרים והיכולות המבצעיות הנגזרות מן הטכנולוגיה. המדינות הרוכשות מבינות את כוחן בתור בעלות המאה. הן סבורות כי החברות יעשו כמעט הכול כדי לקבל עסקה גדולה, ורוצות לנצל את הכוח הזה כדי לקבל עצמאות טכנולוגית ואי-תלות בספק הטכנולוגיה הזר בעתיד מחד, ומאידך להרוויח את פיתוח התשתית הטכנולוגית במדינתם שלהם. זאת, הן עבור השוק הצבאי והן עבור יישומים שונים של אותה הטכנולוגיה לצורכי השוק האזרחי המקומי ואף לייצוא שלהן עצמן.

החשש של המדינה המוכרת את הידע ואת המוצרים הינו למעשה כפול: בטחוני ועסקי כאחד. מבחינה עסקית, ברור כי חברות מסחריות ואף מדינות אינן רוצות לאבד את היתרון הטכנולוגי שלהן. יתרון זה הרי מאפשר להן למכור אמל"ח. מכירות אלה מניבות הכנסות גבוהות מייצוא ותורמות לשדרוג יכולות הצבא המקומי (בדרך עקיפה) מחד וביסוסן כמתחרה בשוק העולמי מאידך.

מבחינה ביטחונית, תמיד יש סתירה בין הרצון למכור את הטכנולוגיה הטובה ביותר (כדי לגבור על מתחרים נחותים ולבצע מכירה בהיקף גבוה יותר) לבין הפגיעה בביטחון הלאומי. מכירת ציוד בעל יכולות טכנולוגיות מסוימות, אשר נמצא גם בשימוש צה"ל, עלולה להביא למצב בו האויבים של מדינת ישראל יניחו ידיהם על הציוד או יבינו את היכולות הטמונות בו. הם אף עלולים לפתח שיטות וטכנולוגיות כיצד להתמודד עם היכולות הטכנולוגיות הללו בשדה הקרב. כך, הם למעשה ינטרלו את אלמנט ההפתעה הטכנולוגי של צה"ל במערכה הבאה.

הירשמו לאתר הישראלי לביטחון המולדת

הרשות האמונה במדינת ישראל על הפיקוח על נושא הייצוא הביטחוני, ובכללו גם ייצוא הידע הטכנולוגי – היא האגף לפיקוח על הייצוא (אפ"י) במשרד הביטחון. בעבר, האחריות על הפיקוח הייתה בידי אגף אחר במשרד הביטחון – האגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט). ברם, במשך השנים התפתחה ההבנה כי לא כדאי כי "היד המלטפת" (ומעודדת ייצוא) תהיה גם "היד המענישה" (פיקוח והיתרים). נימוק זה, נוסף על מספר מקרים מביכים, הביא להקמת אפ"י ביולי 2006.

מניסיון אישי אני יודע להגיד כי ההפרדה הזו עשתה לסיב"ט רק טוב. הסיוע והשירות הניתנים ליצואנים בתחום הינו מעל ומעבר (כל זאת על פי החוק וההיתרים, כמובן).

עפ"י אתר משרד הביטחון באינטרנט, העברת "ידע ביטחוני" לתושב חוץ מהווה פעולת ייצוא. לפיכך, כל אדם המבקש להעביר ידע ביטחוני לתושב חוץ או לחברה בשליטה זרה, חייב לקבל קודם לכן רישיון שיווק או רישיון ייצוא – לפי המקרה. העברת ידע ביטחוני לתושב חוץ ללא רישיון מהווה עבירה פלילית לפי חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני.

בעיה זו של "סחיטת ידע" איננה ייחודית לחברות ישראליות. כזכור, ממשלת ארה"ב התחייבה להעביר לברזיל תשעים-ושמונה אחוז מטכנולוגיות מטוס הקרב מדגם F-18 אם הברזילאים יירכשו 36 מטוסי קרב מדגם זה מתוצרת ארה"ב. זאת, במסגרת מכרז מטוס הקרב העתידי של ברזיל. האמריקאים הסכימו לתנאי דרקוני זה כדי להביס את חברת דאסו (Dassault) הצרפתית. באחד משלבי המכרז נראה היה כי היא בעמדת הובלה בזכות מטוס הרפאל (Rafale) שלה.

ברם, בסופו של דבר זכה במכרז מטוס הגריפן (Gripen) של סאאב השוודית. ברזיל כבר הודיעה סופית באוקטובר 2014 על הזמנת 36 יחידות של המטוס. שוודיה וברזיל חתמו על הקמת מיזם משותף בבעלות שתי הממשלות לייצור המטוסים בברזיל. ההודעה על הזכייה במכרז כללה התייחסות להתחייבותה של שוודיה להעביר טכנולוגיה לברזיל במשך עשר שנים.