This post is also available in:
English (אנגלית)
גילוי רחפנים הופך למשימה מורכבת יותר ככל שכלי טיס בלתי מאוישים נעשים אוטונומיים יותר. מערכות רבות נגד רחפנים מחפשות אותות רדיו המועברים בין הרחפן למפעיל שלו, אך כלי שטס במסלול שתוכנת מראש או מנווט באופן עצמאי אינו בהכרח זקוק לקשר רציף כזה. כאשר אין שידור ברור שניתן לאתר, מערכות ההגנה זקוקות לדרך נוספת לגלות את הרחפן לפני שיתקרב יתר על המידה.
שילוב חדש בין AEye ל־AB Swiftstrike AI יעשה שימוש בלידאר תלת־ממדי כדי לגלות מטרות אוויריות קטנות ממרחק של כקילומטר, ולהוסיף שכבת חישה אופטית למערכת אוטונומית נגד רחפנים.
במרכז השילוב נמצא STRATOS, חיישן לידאר ארוך טווח. לדברי החברה, הוא מסוגל לזהות עצמים ממרחק של עד כ־1.5 קילומטרים, תוך מתן רזולוציה גבוהה ביותר מפי שניים מזו של חיישן Apollo הקודם שלה.
לידאר פועל באמצעות שידור פעימות לייזר ומדידת הזמן שלוקח להחזרים שלהן לחזור אל החיישן. חזרה מהירה על התהליך ברחבי הסביבה יוצרת ייצוג תלת־ממדי של העצמים הנמצאים בשדה הראייה של המערכת.
במשימות נגד רחפנים, המשמעות היא שהחיישן יכול לספק נתונים כמו טווח המטרה, גובהה ומהירותה, מבלי להסתמך על כך שהרחפן ישדר אות בתדרי רדיו.
על פי דיווח של Interesting Engineering, לרזולוציה יש חשיבות מיוחדת בטווחים ארוכים. רחפן קטן שנמצא הרחק מהחיישן תופס חלק זעיר בלבד מהתמונה הנצפית, ולכן קשה יותר להבדיל בינו לבין עצמים בסביבה. נתוני תלת־ממד ברזולוציה גבוהה יותר יכולים לספק פרטים נוספים לצורך סיווג כלי הטיס ולשמור על מעקב מדויק אחריו בזמן שהוא מתקרב.
למרות הטווח המתוכנן, ממדי החיישן דומים בערך לאלה של טלפון חכם. הוא מבוסס גם על ארכיטקטורה מוגדרת תוכנה, המאפשרת לשנות חלק מהתנהגות החיישן ומיכולותיו באמצעות תוכנה, ללא צורך בהחלפת החומרה כולה.
הבינה המלאכותית מתכננת להזין את נתוני הלידאר לארכיטקטורה הקיימת שלה נגד כלי טיס בלתי מאוישים, המשלבת מספר סוגי חיישנים עם תוכנה אוטונומית ויכולות יירוט קינטיות. המידע הנוסף עשוי להאריך את הזמן שעומד לרשות המערכת כדי לסווג איום אפשרי ולהכין את המענה המתאים.
לטכנולוגיה עשויה להיות רלוונטיות גם מחוץ לשדה הקרב. רחפנים שאינם משדרים אותות רדיו יכולים להוות אתגר גם סביב שדות תעופה, מתקני אנרגיה, אתרים ממשלתיים ותשתיות קריטיות אחרות, שבהם גילוי מוקדם הוא חיוני אך הסתמכות על חישה אלקטרונית בלבד עלולה להשאיר פערים בכיסוי.
לידאר אינו תחליף מלא למכ"ם, למצלמות או למערכות גילוי בתדרי רדיו. מזג האוויר ותנאים אטמוספריים יכולים להשפיע על חישה אופטית, בעוד שכל סוג חיישן מספק מידע שונה.
לכן, היתרון המרכזי טמון בשילוב בין המערכות. רשת נגד רחפנים שמאזינה לשידורי רדיו, צופה במרחב באמצעות מצלמות ומכ"ם וממפה אותו באופן פעיל באמצעות לייזר מקבלת יותר מהזדמנות אחת לגלות כלי טיס.
ככל שרחפנים משתפרים ביכולתם לפעול ללא תקשורת, הגישה הרב־חיישנית הזו הופכת לחשובה יותר. הרחפן אולי יכול לשמור על דממה אלקטרונית, אבל עדיין יש לו צורה פיזית, ולידאר מספק דרך נוספת לראות אותה.
