Home טכנולוגיה אספקה ולוגיסטיקה רחפן חדש משלב טווח בין־יבשתי ויכולת תקיפה ימית

רחפן חדש משלב טווח בין־יבשתי ויכולת תקיפה ימית

Image by Wikimedia (Creative Commons)
By Air National Guard, CC BY-SA 4.0 , via Wikimedia Commons

This post is also available in: English (אנגלית)

רחפנים בעלי שהייה ממושכת כמו MQ-9 Reaper מבצעים כבר עשרות שנים משימות סיור ותקיפה, אך סביבת הלחימה שעבורה תוכננו משתנה. כלי טיס בלתי מאוישים גדולים ואיטיים יחסית חשופים יותר למערכות הגנה אווירית מודרניות, ואבדות מהשנים האחרונות המחישו בעיה נוספת: רחפנים יקרים עלולים להיות קשים להחלפה בקצב הנדרש במהלך עימות ממושך.

חברת General Atomics חשפה את Wildfire, שהוא קונספט חדש לכלי טיס בלתי מאויש המיועד לדור הבא של משימות סיור ותקיפה ארוכות טווח. התכנון הוגש לתוכנית Massed Modular Aircraft (MMA) של הפנטגון, המחפשת כלי טיס זולים יחסית שיוכלו לפעול למרחקים נרחבים בזירת הלחימה ולהיפרס במספרים גדולים.

המידע הפומבי על הפלטפורמה עדיין מוגבל, והחברה טרם פרסמה מפרט טכני מלא או תמונות שלה. עם זאת, לפי הדיווחים נבחנת תצורה בעלת טווח העברה של כ־18,500 קילומטרים, שתאפשר לכלי הטיס לפרוס את עצמו למרחקים עצומים ללא צורך בתדלוק אווירי.

על פי דיווח של Interesting Engineering, גם יכולת נשיאת החימוש עשויה להיות אחד המאפיינים הבולטים של הפלטפורמה. אחת התצורות המוצעות עשויה לשאת עד ארבעה טילי AGM-158C LRASM ארוכי טווח נגד ספינות. טילים אלה מיועדים לפגיעה בכלי שיט המוגנים היטב ממרחק רב, ולכן עשויים להעניק לו יכולת תקיפה ימית לצד משימות מודיעין, סיור ותצפית.

הקונספט משקף גם את העניין הגובר בהפעלת כלי טיס בלתי מאוישים בקבוצות ולא כפלטפורמות בודדות. החברה בוחנת טכנולוגיה שתאפשר לתאם את פעילותם של עד 100 כלי טיס אוטונומיים למחצה, ובכך לצמצם את הצורך בטייס ייעודי לכל רחפן. המפעילים האנושיים יישארו בתפקיד פיקוח, בעוד שהאוטומציה תטפל בחלק גדול יותר ממשימות הטיסה והתיאום השגרתיות.

גישה זו תואמת את הדרישות הרחבות יותר של תוכנית MMA. הפנטגון מחפש כלי טיס בלתי מאויש מודולרי בעל יכולת נשיאת מטען של לפחות 1,270 קילוגרמים, רדיוס קרבי ללא תדלוק של לפחות 4,560 קילומטרים ויכולת לפרוס את עצמו למרחק של יותר מ־14,815 קילומטרים. מטע"דים מודולריים יאפשרו להתאים את כלי הטיס לחיישנים ולמשימות מסוגים שונים.

התוכנית משקפת גם שינוי באופן שבו מתוכנן הכוח האווירי הבלתי מאויש עבור לחימה מול יריב מתקדם. במקום להתייחס לכל כלי טיס כנכס שחייב לשרוד לאורך זמן כמעט בכל מחיר, ייתכן שציים עתידיים יצטרכו להיות גדולים וזולים מספיק כדי להמשיך לפעול גם לאחר אבדות בקרב.

הסוגיה הופכת לרלוונטית במיוחד על רקע הצטמצמות צי ה־MQ-9A. ייצור ה־Reaper כבר הופסק, בעוד שאבדות בסביבות מאוימות המחישו את פגיעותם של כלי טיס בלתי מאוישים קונבנציונליים בעלי שהייה ממושכת בגובה בינוני.

בשלב זה הכלי עדיין קונספט ולא כלי טיס מבצעי, והביצועים המוצעים שלו טרם הודגמו בטיסה. התוכנית צפויה לדרוש ניסויי טיסה של אב־טיפוס בגודל מלא בתוך 21 חודשים ממועד הענקת החוזה, כאשר היעד הוא להגיע ליכולת מבצעית ראשונית בשנת הכספים 2031.

אם הקונספט יתקדם, הוא עשוי לסמן שינוי משמעותי ביחס למודל הקונבנציונלי: לא רק רחפן בעל שהייה ממושכת הנושא חיישנים וחימוש, אלא פלטפורמה מקושרת שתוכננה לפעילות בטווחים ארוכים, לנשיאת מטענים כבדים ולמשימות מתואמות שבהן משתתפים מספר גדול של כלי טיס אוטונומיים.