This post is also available in:
English (אנגלית)
הצבת לוויינים מתקדמים יותר במסלול יוצרת הזדמנויות חדשות בתחומי התקשורת ושירותי חלל נוספים, אך היא גם מגדילה את ערכה של החומרה שנדרשת לשרוד במשך שנים בסביבה עוינת. כל חללית מתמודדת עם קרינה, שינויי טמפרטורה קיצוניים וסכנת פגיעה ממיקרו־מטאורואידים או מפסולת חלל, כאשר האפשרויות לבצע תיקון פיזי לאחר שנגרם נזק מוגבלות מאוד.
על רקע זה, Starship של SpaceX הגיעה לראשונה למסלול סביב כדור הארץ, כשעל סיפונה 26 לווייני Starlink V3 מבצעיים.
טיסה 14 הבלתי מאוישת שוגרה ב־28 בספטמבר 2026 באמצעות מערכת השיגור המתנשאת לגובה 124 מטרים ומורכבת מהמאיץ Super Heavy ומהשלב העליון Starship. המשימה מסמנת את הטיסה המסלולית הראשונה של השלב לאחר 13 ניסויים תת־מסלוליים קודמים, וכן את הפעם הראשונה שבה היא פורסת לוויינים מבצעיים.
על פי דיווח של Interesting Engineering, כל 26 הלוויינים שוחררו בהצלחה למסלול.
הלוויינים החדשים נועדו להגדיל באופן משמעותי את קיבולת הרשת. כל לוויין יכול להוסיף טרה־ביט אחד לשנייה, כך שהמטען כולו עשוי לספק קיבולת של 26 טרה־ביט לשנייה, שזה בערך פי עשרה מהקיבולת שמספק שיגור של Falcon 9 הנושא לווייני V2 Mini.
לאחר הפריסה צפויים הלוויינים לפתוח את האנטנות ואת המערכים הסולאריים שלהם, ולאחר מכן ליצור קישורים בתדרי רדיו ובאמצעות לייזר עם תחנות קרקע ועם לווייני Starlink אחרים. בהמשך ישתמשו במנועים שעל סיפונם כדי להגביה את מסלולם, יעברו סדרת בדיקות ולבסוף ייכנסו לשירות.
לשלושה מהלוויינים יש משימה נוספת: לצפות בשכבה עצמה. מצלמות המותקנות עליהם יופנו בחזרה לעבר מגן החום של החללית ויספקו תמונות שיוכלו לסייע למהנדסים להעריך את מצבו לאחר פריסת הלוויינים.
במשימה נבחנים גם מספר שינויים במערכת ההגנה התרמית, בהם שיטות משופרות לקיבוע אריחי מגן החום ואריחים מעוגלים שנועדו לצמצם את ההתחממות במרווחים שביניהם. בנוסף, לראשונה נעשה שימוש חוזר בשני אריחים שכבר טסו בעבר.
המשימה מדגישה גם אתגר הנדסי רחב יותר, שהופך למשמעותי ככל שציי הלוויינים המסחריים והביטחוניים גדלים: כיצד מגינים על חלליות יקרות יותר ויותר לאחר שהן כבר נמצאות במסלול.
אחד הכיוונים המבטיחים הוא מיגון פסיבי המבוסס על חומרים ומבנים מתקדמים שמסוגלים לספוג פגיעות של פסולת חלל או מיקרו־מטאורואידים. צעד נוסף קדימה עשוי להיות שימוש בחומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי, שיוכלו לתקן סוגים מסוימים של נזק לאחר פגיעה ללא מנועים, תחזוקה רובוטית או מערכות אקטיביות אחרות. טכנולוגיה כזו אינה חלק ממשימת Starlink המתוארת כאן, אך היא נותנת מענה לאותה בעיה בסיסית: כיצד לשמור על לוויינים פעילים בסביבה שבה תחזוקה קונבנציונלית קשה במיוחד.
בכך נוצרת הזדמנות ברורה לטכנולוגיות דו־שימושיות. אותו חומר מיגון קל יכול לשפר את השרידות הן של מערכי לוויינים מסחריים והן של לוויינים ביטחוניים, שבהם אובדן של חללית עלול לפגוע ביכולות תקשורת, תצפית או יכולות קריטיות אחרות.
זהו גם תחום טכנולוגי רלוונטי לאינופנס, תוכנית החדשנות שמפעילה iHLS בשיתוף משרד הביטחון ומפא"ת. חברות המפתחות חומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי, מבנים עמידים בפני פגיעות או טכנולוגיות פסיביות אחרות להגנה על חלליות עשויות להתאים חדשנות שפותחה לשוק האזרחי לדרישות ביטחוניות ולהדגים אותה באמצעות הוכחת היתכנות בשיתוף מערכת הביטחון.
הטיסה האחרונה של Starship ממחישה עד כמה מהר מתקדמת היכולת להציב בחלל חומרה מתקדמת יותר. האתגר הבא חשוב לא פחות: לוודא שהחומרה הזו תוכל לשרוד לאחר שתגיע לשם.
עובדים על טכנולוגיה הקשורה למיגון פסיבי או לפתרונות בעלי יכולת ריפוי עצמי וחושבים שניתן ליישם אותה בלוויינים? הגישו מועמדות לאינופנס עכשיו!
