This post is also available in:
English (אנגלית)
מבצעים צבאיים מודרניים מתנהלים בו־זמנית באוויר, בים, ביבשה, בחלל ובמרחב הסייבר. עם זאת, במשך עשורים רבים נבנו מערכות שליטה ובקרה בעיקר במסגרת זרועית נפרדת. חיל האוויר, חיל הים וכוחות היבשה פיתחו כל אחד רשתות ונהלים משלו, לעיתים עם רמת תאימות מוגבלת ביניהם. התוצאה לא הייתה מחסור בחיישנים או באמצעי לחימה, אלא קושי בשיתוף מידע במהירות מספקת כדי להקדים יריב.
תפיסת ה-Combined Joint All-Domain Command and Control (CJADC2) נועדה לתת מענה לפער זה. במקום להציג פלטפורמה חדשה אחת, היא מספקת מסגרת לקישור בין חיישנים, מפקדים ואמצעי תקיפה בכל הממדים ובקרב כוחות של בעלות ברית. מטרתה ברורה: לאסוף נתונים מחיישנים מבוזרים, למזג אותם לתמונת מצב מבצעית אחודה, להעביר תובנות רלוונטיות למקבלי ההחלטות ולאפשר פעולה מתואמת בזמן כמעט אמת.
התפיסה נשענת על רעיון ה-Joint All-Domain Command and Control (JADC2) שקדם לה, אשר התמקד בחיבור בין כוחות ארה"ב. הרכיב ה"משולב" (Combined) מרחיב ארכיטקטורה זו לשותפות קואליציוניות, תוך הדגשת תקני נתונים משותפים, רשתות מאובטחות ומערכות הדדיות. כלי בינה מלאכותית ולמידת מכונה משמשים יותר ויותר לסינון זרמי מידע גדולים, להצפת סדרי עדיפויות ולהצעת אפשרויות תגובה, בעוד שהסמכות הסופית נותרת בידי מפקדים אנושיים.
על פי דיווח של ה-Defense Post, מבחינה מעשית התפיסה מפרידה בין החיישן לאמצעי התקיפה. שיגור טיל שמזוהה על ידי לוויין אינפרא־אדום בחלל, מטוס עוין שנעקב באמצעות מכ"ם ימי, או רקטות נכנסות שמאותרות על ידי מערכת צבאית קרקעית — כל אלה יכולים להזין רשת משותפת אחת. ההתקפה עשויה להתבצע לאחר מכן על ידי האמצעי הזמין והמתאים ביותר, גם אם לא הוא זה שזיהה במקור את האיום. גישה מבוזרת זו מגבירה גמישות ושרידות, במיוחד כאשר צמתים בודדים נפגעים או משובשים.
תיאום מהיר בין הממדים השונים תומך באש מדויקת לטווחים ארוכים, בהגנה מפני טילים, במבצעי סייבר ובלוחמה אלקטרונית. בנוסף, הוא מחזק את שיתוף הפעולה הרב־לאומי בכך שהוא מאפשר לשותפים לפעול על בסיס תמונת מצב מבצעית משותפת.
ככל שהעימותים הופכים מונעי־נתונים ומורכבים יותר, היתרון עשוי לנבוע פחות מפלטפורמות בודדות ויותר מאופן החיבור ביניהן. תפיסה זו משקפת שינוי זה, ושואפת להבטיח שכוחות יוכלו לאתר, להחליט ולפעול מהר יותר מיריביהם.
