ריבוי גופי מודיעין – יתרון או מתכון לכישלון? פרק שני
This post is also available in: 
English (אנגלית)
בפרק הראשון בסדרת הכתבות הנוכחית הדנה בריבוי גופי מודיעין בארה"ב, נמנו 17 ארגוני הביון האמריקניים והוזכר תקציב העתק אותו הם צורכים מדי שנה (כ-70 מיליארד דולר).
בבחינה מדוקדקת של כל ארגון מבין 17 החברים ב"קהילת המודיעין" האמריקנית, עולה בבירור כי לכל אחד תפקיד מובחן ומוגדר, מטרות ברורות ותחום פעילות עצמאי. מובן וברור שהמטלות, כמו גם סט המיומנויות הנדרשים מה-TFI (גוף מודיעין עצמאי בנושאים פיננסיים, לרבות מימון טרור, הכפוף למשרד האוצר האמריקאי), שונה לחלוטין ובקיצוניות מאלו של ה-CGI (גוף מודיעין הכפוף למשמר החופים). כמו כך ניתן למצוא הפרדות מקצועיות ואחרות בין גופי מודיעין שהממשק ביניהן צר עד לא קיים.
אך מה לגבי גופי מודיעין שתחומי העיסוק שלהם כמעט מקבילים אלו לאלו, לעיתים זהים ולפעמים נושקים מבחינה תהליכית האחד לאחר?
אם ניקח לדוגמא את אחת ה'רעות החולות' המאיימות על קיומה של ארה"ב ועל שלוות תושביה לא פחות מ-ISIS או אל-קאעידה, הלוא היא בעיית הסמים הקשים, ונבחן אותה בפריזמה המודיעינית ובפן הארגוני, נקבל ערב רב של גופים ותתי ארגונים המטפלים באותה בעייה בדיוק, רק שפיזור האחריות משאיר את רחובות הערים מוצפים בסמים.
שרשרת הטיפול בבעיית הסמים יכולה לגעת בכמעט כל גוף מודיעין בארה"ב, החל ב-CIA שיגדיר את אזורי הגידול והייצור והעוסקים במלאכה, ה-NGI ימפה ויצלם מהאוויר, ה-NRO מהחלל, ה-TFI ימפה את הקשרים הפיננסיים המממנים סמים ומלבינים אותם, ה-FBI יספק את המודיעין בתוך ארה"ב על רשתות ההפצה והגבייה, שלא להזכיר את ה-DEA גוף המלחמה בסמים הפדראלי.
יש להניח שרמת שיתוף הפעולה בין הגופים המודיעיניים האלו לא תהיה גבוהה, בעיקר מכיוון שרמת העניין הכללית של כל אחד מהם, למעט ה-DEA, במגיפת הסמים המציפה את רחובות ארצות הברית נמוכה באופן יחסי.
מעבר לבעיית האינטרס השונה (- בלשון קהילת המודיעין: ספר הצי"ח, ציון ידיעות חשובות), קיימת סוגיית הכפילויות הארגוניות והטכנולוגיות שפתרונן היה יכול להקל מאוד על כיס משלם המיסים, ולא פחות מכך – לייעל ולשפר את התוצר המודיעיני, שכן כל אחד מ-17 ארגוני המודיעין והביון של ארה"ב עוסק, בין היתר, באותן סוגיות בדיוק: הצפנות וסוכנים, כלי תקשורת ומחשוב, מערכי גיוס, הדרכה והסמכה, אמצעים טכנולוגיים הסוואה והתממה, תחבורה, מיגון ועוד ועוד.
חלק מגופי המודיעין של ארצות הברית הוכרזו, הוקמו ואוישו בתחילת המאה הקודמת. תהליכים מדיניים ובעיקר צבאיים שהיו נכונים יותר ממאה שנים השתנו בן רגע ביום האחד עשר לחודש ספטמבר שנת 2001 ולמעשה כבר כמעט עשור קודם לכן.
רובם המכריע של הקונפליקטים המיליטנטיים בעשור הנוכחי התנהלו בין צבאות וארגוני גרילה, בעיקר דתיים והמגמה צפוייה להתחזק ולהתעצם בשנים הבאות. גופי מודיעין שהוקמו בתפיסה שהיתה נכונה לפני מאה שנים לא יכולים לתת פתרון מעשי ופרודוקטיבי בימים אלו. אותם 17 ארגוני מודיעין הם מפלצת רב ראשית, בלתי ניתנת לשליטה, ניהוג וניהול. לא ניתן להגדיר לה יעדים ולקבל ממנה תוצרים, לפחות לא כאלו שיסייעו למדינות מערביות, דמוקרטיות, להמשיך לשמור על צביונן הנוכחי, החופשי.
הערכות חסר או יתר של התהליכים המדיניים, הגיאופוליטיים, החברתיים והדתיים החשובים ביותר בעשור האחרון או אי חיזויים וניבויים כלל – הם תוצאה ישירה של אי היכולת לשלוט במפלצת המודיעין, שקמה על יוצריה.
הפרק השלישי והאחרון בסידרה יזכיר לקוראי i-HLS.com שהמצב ברוב מדינות המערב מאינו טוב מזה שבארה"ב ואולי אפילו גרוע ממנו, בעיקר מכיוון שזרועות הטרור המוסלמי טרם היכו בהן וכן ינסה להציע כמה דרכים, חלקן מהפכניות בתפיסת המודיעין המודרני.
