הפגמים בחוק הפרטיות של האיחוד האירופי נחשפים

This post is also available in: English (אנגלית)

במסגרת החוק באיחוד האירופי, לאזרחים יש את "הזכות להישכח", משמע הם יכולים לעתור לספקיות חיפוש באינטרנט דוגמת גוגל להסיר את תוצאות החיפוש אשר מעלות מידע פרטי אשר יכול להיות שלילי או משמיץ. פעמים רבות התוצאות הללו קשורות להאשמות בנוגע לקשיים כלכליים והתנהגות כלכלית בלתי תקינה או לפעילות פושעת. תוצאות אלו יכולות להיות "מורדות מהרשימה" במקרים בהם המידע שגוי או לא רלוונטי עוד, אך כעת מחקר חדש מראה כי להעלים את התוצאות לא תמיד אומר שהן באמת נשכחות.

“חוק הזכות להישכח עבד בגדול ומגיב לחששות לגיטימיות בנוגע לפרטיות של אירופאים רבים," אמר פרופסור קית' רוס מאוניברסיטת ניו-יורק, החוקר הראשי במחקר. "המחקר שלנו מראה כי עם זאת, צד ג' דוגמת אקטיביסט למען שקיפות או חוקר פרטי יכול לגלות הרבה קישורים שהוסרו מהרשת שמציינים את שמות האנשים אשר הגישו בקשות להסיר את המידע."

המחקר התמקד רק בבקשות להסיר תוכן ממקורות המדיה הרחבים דוגמת עיתונים ושידורי טלוויזיה, כך על פי אוניברסיטת ניו-יורק. במסגרת החוק הקיים, ספקי חיפוש באינטרנט מחויבים להסיר קישורים בחיפוש, אך מקורות המדיה הללו, לעומתם, אינם מחויבים בשום צורה להסיר כתבות מהאינטרנט.

המחקר הראה כי כאשר כתובת ה- URL של הכתבה ידועה למחפש, אין לו כל קושי לקבוע מי היה האדם אשר הגיש את הבקשה להסיר את המידע עליו מהחיפושים. מתוך 283 כתובות URL אשר הוסרו, החוקרים הצליחו לקבוע בהצלחה את השמות של 103 אנשים מתוך כלל מבקשי הסרת התוכן.

אך המחקר מראה כי גם מבלי לדעת את כתובת ה- URL, ניתן לחשוף את המידע הזה. כל מה שאדם צריך לעשות הוא להוריד כתבות בנושאים אשר בדרך כלל קשורים לבקשות להסרת המידע, דוגמת התנהלות פיננסית לא תקנית או תקיפה מינית, להוציא את השמות מהמאמרים ולעשות עליהם חיפוש בגוגל האירופי.

באמצעות שיטה זו, אדם צד ג' יכול להגיע בהצלחה ל- 30 עד 40 אחוזים מהמאמרים אשר התפרסמו בתקשורת, וכך לגלות את השמות של מבקשי הסרת התוכן. החוקרים מאמינים שאין כמעט דבר שניתן לעשות על מנת להגן מפני המתקפות הללו על הפרטיות.