אגוזי עצבני

This post is also available in: English (אנגלית)

ההסכם נחתם. האיומים של ישראל ש"כל האופציות על השולחן" הן אויר חם. יש מציאות חדשה שישראל תרמה לא מעט ליצירתה.

עכשיו צריך לעשות מעשים לא רגילים ואני לא מדבר על לשלוח מטוסי קרב עמוסי פצצות לאיראן.

מה היה קורה לו ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מודיע למנהיגי איראן באמצעות ארה"ב כי הוא מגיע לטהרן לשיחות פנים אל פנים?

הוא היה מתקבל שם בכבוד ושואל את האיראנים- מה יש לכם נגדנו? הרי אין לנו גבול משותף , הרי לא נלחמנו מעולם.

אולי זה נשמע בתחילה כרעיון הזוי אבל בפינה בה מצויה ישראל כיום כשלכל העולם נמאס מהבכי של ירושלים על כל נושא, צריך לעשות משהו לא שיגרתי.

האם יש למנהיגינו את התכונות הדרושות למעשה כזה? אני בספק גדול.

——————————————————

ישראל לא צריכה אויבים חיצוניים. בעוד צה"ל פותח בחקירה נגד קצינים שהגנו את על עצמם מאבנים קטלניות ביהודה ושומרון וירו על מטרות בעזה מהן  שוגרו רקטות , ממשיכים שם לטעון שאין אינתפידאה.

וכל זאת כאשר פיגועי הדקירה בשטחים נמשכים. השלכת בקבוקי התבערה נמשכת גם היא וגם הירי שהוא לעתים קטלני.

כך מחלישים את המוטיבציה של החיילים אפילו להגן על עצמם. מחדרים ממוזגים בפרקליטות הצבאית נוח מאוד להחליט על פתיחת חקירות כאלה.

בשטח יש מציאות קשה, כואבת וקטלנית.

—————————————–

זו לא חכמה שלאחר מעשה. ישראל טיפלה בבעיית הגרעין האיראנית כאילו רכשה את "ספר הטעויות הבינלאומי" ועברה מדף לדף באדיקות.

קודם היה נדמה כי בכל בוקר נשמע על עשרות מטוסי חיל האוויר שעושים את דרכם לאיראן עמוסי פצצות. אחר כך החל מסע הפחדה כאילו מחר איראן מטילה פצצה גרעינית על ישראל. ולסיום או לקינוח ירקה ישראל בפרצופו של הממשלה האמריקני.

שכל לא היה בכל הצעדים הללו. לעולם נמאס מישראל שרק אומרת לו מה לעשות.

מול טעון אחד של הנשיא אובמה לא יוכל גם בנימין נתניהו לעמוד – הוא לא הציע עד רגע זה פתרון חליפי. הוא גם לא התכוון באמת לנסות ולחסל את מתקני הגרעין של איראן.

זו לא אסטרטגיה. זו טיפשות שמנסה לטשטש את עצמה במלים יפות.

—————————————————–