This post is also available in:
English (אנגלית)
ככל שיותר לוויינים נכנסים למסלול, עצם הידיעה היכן נמצא כל עצם הופכת למשימה מורכבת יותר, ולעיתים המיקום לבדו אינו מספק מספיק מידע. חללית שמשנה לפתע את מסלולה או מתקרבת ללוויין אחר עשויה לדרוש בחינה מקרוב לפני שהמפעילים יוכלו להבין אם היא מהווה איום.
הדגמה שנערכה לאחרונה במסגרת משימת VICTUS HAZE בחנה גישה מהירה וגמישה יותר: שיגור יכולת חישה אופטית מתקדמת לחלל כדי לסייע באיתור, מעקב ובחינה של עצמים אחרים במסלול.
המשימה שילבה את המעבדה הלאומית לורנס ליברמור (LLNL), חברת Rocket Lab וחיל החלל האמריקני, כחלק ממאמץ לשפר את המודעות למתרחש במרחב החלל, שהיא היכולת לזהות, לאפיין ולהבין עצמים ואת התנהגותם במסלול.
מערכות ניטור קרקעיות יכולות לספק מידע חשוב למעקב, אך חללית ייעודית שפועלת בקרבת עצם אחר יכולה פוטנציאלית לאסוף תמונות מפורטות יותר שלו.
על פי דיווח של Interesting Engineering, מטען המשימה משתמש בטלסקופים מונוליטיים המיוצרים ממצע סיליקה יחיד. מבנה זה נועד לספק יציבות מכנית גבוהה תוך שמירה על עלויות נמוכות יחסית, וכך להפוך את הטכנולוגיה האופטית למתאימה לשילוב מהיר.
המהירות הייתה מרכיב חשוב בהדגמה. הצוות השלים את תהליך ההפעלה הראשוני של מטען הצילום בתוך 24 שעות מהשיגור, וכך אפשר לו להתחיל לתמוך בפעילות במסלול בתוך זמן קצר.
המטען הדגים גם ניווט המבוסס על מדידות זווית בלבד. תמונות המתקבלות בזמן אמת מעובדות באמצעות אלגוריתם המשולב באלקטרוניקה של המטען, כדי להפיק מידע על מיקומו היחסי של עצם אחר. המידע מוזן בחזרה לחללית וכך נוצר מעגל בקרה סגור בין מערכת הצילום לבין הפלטפורמה שנושאת אותה.
הטכנולוגיה נותנת מענה לצד אחד של אתגר ביטחוני הולך וגובר בחלל: גילוי ובחינה של איומים פוטנציאליים. הצד השני הוא לוודא שלוויינים יוכלו לשרוד סכנות פיזיות לאחר שכבר הגיעו למסלול.
חלליות מתמודדות עם סכנת פגיעה לא רק כתוצאה מפעילות עוינת אפשרית, אלא גם מפסולת חלל ומיקרו־מטאורואידים. מצב זה יוצר צורך בחומרים ובמבנים קלי משקל שמסוגלים לספוג פגיעות או לצמצם את הנזק מהן, מבלי להסתמך על מערכות הגנה אקטיביות ומורכבות.
שלב מתקדם יותר עשוי להיות שימוש בחומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי, שיוכלו לשחזר חלק מתפקודם לאחר שנוקבו או ניזוקו. בניגוד לתיקון רובוטי או למערכות אקטיביות אחרות, הגנה כזו יכולה לפעול באופן פסיבי כחלק בלתי נפרד ממבנה הלוויין.
ליכולת הזו יש פוטנציאל דו־שימושי ברור. לווייני תקשורת ותצפית מסחריים מתמודדים עם אותה סביבת פסולת כמו חלליות ביטחוניות, בעוד שבלוויינים צבאיים עשויה להיות חשיבות גדולה אף יותר לעמידות ולהמשך תפקוד לאחר פגיעה.
זהו גם אתגר רלוונטי לאינופנס, תוכנית החדשנות שמפעילה iHLS בשיתוף משרד הביטחון ומפא"ת. חברות המפתחות מבנים עמידים בפני פגיעות, חומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי או טכנולוגיות אחרות למיגון פסיבי של חלליות יכולות להגיש פתרונות שניתן להתאים לדרישות ביטחוניות ולבחון באמצעות הוכחת היתכנות בשיתוף מערכת הביטחון.
מודעות טובה יותר למתרחש במסלול יכולה לסייע למפעילים להבין מה מתקרב ללוויין. האתגר המשלים הוא לוודא שהחללית תוכל לשרוד גם כאשר משהו אכן פוגע בה.
עובדים על חומרים בעלי יכולת ריפוי עצמי, מבנים עמידים בפני פגיעות או טכנולוגיות אחרות למיגון פסיבי שיכולות לסייע ללוויינים לשרוד פגיעות של פסולת חלל ומיקרו־מטאורואידים? הגישו מועמדות לאינופנס עכשיו!
