This post is also available in:
English (אנגלית)
מאת אריה אגוזי
'כיפת ברזל' היא ללא כל ספק ה"כוכבת" של הלחימה הנוכחית עם עזה. הצלחה של 90% ירוטים הפכה את המערכת לייחודית יותר מאי פעם.
בלי להיכנס לפרטים, כעת עומדת על הפרק השאלה על הצורך במערכות נוספות של כיפת ברזל.
המערכת שודרגה לאחרונה על ידי רפאל מערכות לחימה מתקדמות, החברה שפיתחה אותה.
בעוד שצבא ארה"ב רכש שתי מערכות, ומדינות אחרות מגלות בה עניין רב, הלחימה הנוכחית מצביעה על הצורך בפריסה של מערכות נוספות בישראל, כהכנה למלחמות עתידיות, בהן רקטות יהיו מערכת הנשק העיקרית של האויב.
בניסוי שנערך לאחרונה הוכיחה כיפת ברזל הישראלית את יכולתה המשופרת ליירט מטרות אוויריות רבות, כולל מטחי רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים.
כיפת ברזל מאתרת, מעריכה ומיירטת מגוון מטרות מטווח קצר, כגון רקטות, ארטילריה ומרגמות. היא אפקטיבית ביום ובלילה ובכל תנאי מזג אוויר, כולל עננות נמוכה, גשם, סופת אבק וערפל. היא מצויידת במשגר רב-משימתי יחודי במינו, המיועד לשיגור מגוון טילי יירוט.
הטיל טמיר של כיפת ברזל מיירט איומים נכנסים המשוגרים מטווחים שבין 4-70 ק"מ. טילי טמיר מצוידים בחיישנים אלקטרו-אופטיים וסנפירי היגוי עם ראשי נפץ המופעלים גם באמצעות מרעום קרבה.
בישראל פרוסות מערכות כיפת ברזל בעיקר לאורך הגבול עם לבנון ועם עזה, אבל לא רק שם וזאת בהתאם להערכות המצב.
את פיתוח כיפת ברזל מובילה מפא"ת במשרד הביטחון. רפאל מערכות לחימה מתקדמות היא הקבלנית הראשית בפיתוח המערכת. מכ"ם ה-MMR של המערכת מפותח על ידי אלתא מערכות, חברה-בת של התעשיה האווירית, ואילו מערכת השליטה והבקרה (BMC) היא בפיתוח mPrest.
ההצלחה המרשימה של כיפת ברזל הופכת את הצורך המבצעי במערכות נוספות לרלבנטי מאוד.
בידי חיזבאללה בלבנון כ-140,000 רקטות, והן הרבה יותר עוצמתיות ומדויקות בהשוואה לרקטות של החמאס בעזה.
תמונה זו מציבה את הדרישה המבצעית למערכות נוספות במקום גבוה ברשימת הדרישות של צה"ל.
