This post is also available in:
English (אנגלית)
צבאות מודרניים ממשיכים לחפש אמצעי סיור שיכולים לפעול היכן שרחפנים ורובוטים קרקעיים מתקשים — בתוך מבנים שקרסו, מנהרות צרות או תשתיות עירוניות צפופות. מערכות בלתי מאוישות קונבנציונליות, יעילות ככל שיהיו בשטחים פתוחים, ניצבות בפני מגבלות ברורות במרחבים סגורים או בלתי יציבים מבנית.
גישה חדשה, הנבחנת כעת בסביבות מבצעיות, נשענת לא על פלטפורמות מכניות — אלא על חרקים חיים המצוידים באלקטרוניקה זעירה, שפותחו על ידי SWARM Biotactics. מערכות מבוססות תיקנים הניתנות לתכנות השלימו לאחרונה אימותי שטח הן בארה"ב והן באירופה, ודווח על פריסתן בקרב לקוחות המזוהים עם נאט״ו.
על פי דיווח של Interesting Engineering, הטכנולוגיה משלבת ממשקי עצב־ביואלקטרוניים, מטעני חיישנים קומפקטיים, עיבוד קצה מובנה (edge processing) ומודולי תקשורת מוצפנים — כולם משולבים ב"תרמילים" זעירים המורכבים על גבי החרקים החיים. באמצעות גירוי חשמלי מבוקר יכולים מפעילים לכוון את תנועת החרק, בעוד שתוכנת אוטונומיית נחיל מאפשרת למספר יחידות לפעול כרשת מתואמת.
בניגוד לרחפנים קונבנציונלים התלויים ברוטורים, גלגלים או זחלים, הפלטפורמות הביו־היברידיות הללו מנצלות את יכולת התנועה הטבעית של החרק. כך הן מסוגלות לנוע במרחבים צרים, עמוסים או מלאי הריסות — כמעט ללא רעש ובחתימה ויזואלית נמוכה. גודלן הקטן והניידות הביולוגית שלהן הופכים אותן למתאימות במיוחד למשימות סיור בסביבות שקשה או מסוכן להכניס אליהן כוח אדם.
כל יחידה מסוגלת לאסוף ולהעביר נתונים בזמן אמת באמצעות קישורים מאובטחים לטווח קצר. ארכיטקטורת המערכת משלבת חומרת ממשק עצבי, תוכנת ניהול נחיל, שילוב מטענים מודולריים ושכבת שליטה ייעודית למשימה. ההתרחבות במספר היחידות מתבצעת באמצעות רבייה — ולא ייצור מכני נוסף — ומציעה מודל ייצור שונה מהותית מזה של רובוטיקה קונבנציונלית.
מנקודת מבט ביטחונית, מערכות כאלה עשויות לתמוך באיסוף מודיעין באזורים עירוניים עוינים, במתקנים תת־קרקעיים או בזירות אסון לאחר פיצוצים או קריסות מבנים. פריסת נחיל עשויה לאפשר חישה בשטח נרחב תוך צמצום הסיכון לחיילים. היכולת לחדור בדיסקרטיות למרחבים סגורים עשויה להיות רלוונטית גם לתרחישי לוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה.
רובוטיקה משולבת ביולוגית נותרה עד לאחרונה בעיקר בגדר מחקר מעבדתי. המעבר לפריסות שנבחנו בשטח מסמן התפתחות משמעותית בתחום המערכות האוטונומיות, ומרחיב את ההגדרה של פלטפורמות בלתי מאוישות מעבר לעיצובים מכניים טהורים. ככל שכוחות מזוינים ממשיכים לבחון כלי חישה וסיור חלופיים, ייתכן שנחילים ביו־היברידיים יהפכו לחלק ממערך טכנולוגיות ההגנה של הדור הבא.
