ביסוס-ימי: לוחמה אמפיבית עתידית

This post is also available in: English (אנגלית)

הכוח הצבאי יוצא תמיד מתוך הבסיסים. ככל שמתרחקים מהבסיס – כלומר, ככל שזמן הטיסה, נסיעה, שיט או צעידה לקרב ארוך יותר – כך למתקפה יש פחות כוח כשהיא מגיעה לקרב. חילות ימיים מתמודדים עם בעיה זו על ידי שימוש בספינות המתפקדות כמעין בסיסים מיניאטוריים. אך חילות הים גם הם קשורים בהכרח ליבשה, שכן שם נמצא בסיס האם שלהם.

ישנן שלוש אופציות עיקריות לחיל ים להגיע למקומות בלתי נגישים לו: כלים אוויריים, הפגזות או מגוון כלי לוחמה קרקעיים. רוב הזמן, כוח אמפיבי הוא הדרך לפרוס ולהפעיל כוח קרקעי המוגבל בגודלו או לזמן קצוב בלבד. אם הכוח רוצה להישאר יותר זמן או לגדול, הם צריכים להשתמש בבסיס זר או להקים בסיס משלהם על החוף. משום הבעיה הזו בדיוק, חילות ים מנסים כעת להעלות רעיונות חדשים ולהציע טכנולוגיות חדשות לביסוס-ימי (Seabasing).

ביסוס-ימי הוא היכולת להשתמש בספינות בים כבסיס ממשי בניגוד לבסיס מוגבל וזמני. יכולת זו מאפשרת באופן כללי להעביר כלים, אנשים וציוד מספינה אחת לאחרת, או אפילו לכלי אווירי מונחת, מבלי הצורך לחזור לנמל על מנת לעשות זאת. טכנולוגיה אחת לשם כך היא תקע מתאם המחבר בין כלי נחיתה אמפיבי לספינה אשר באופן אחר הייתה צריכה להשתמש במתקנים יבשתיים על מנת לפרוק ציוד ולהעמיסו. טכנולוגיה אחרת היא כלי במהירות גבוהה המאפשר למפקדים שינוע דברים בדרכים חדשות ומהירות לספינות אחרות על מנת להגביר את יכולותיהן. שני פיתוחים אלו עובדים יחדיו על מנת לספק את היכולת הבסיסית ביותר על מנת ליצור בסיס בים, במקום לשמש רק נקודת נחיתה לכוח צבאי אשר ייאלץ לכבוש או לבנות בסיס בחוף.

בפועל, ביסוס-ימי מאפשר לחיל הים לנחות ולתמוך בכוחות גדולים ביותר בכל אורכה של רצועת החוף עם מגבלות מעטות הנוגעות למיקום, גודל וזמן השהות. אם אויב נדרש להגן על כל רצועת החוף עם כוח אש נרחב, הוא בחיסרון. כל נסיון להגן על רצועת חוף שלמה עם כוח לחימה עצום רק יגרום לכוח לדשדש במקום ורובו כלל לא יהיה מסוגל להגיע לקרב.

למרות שלחזון חדש זה יש את החסרונות שלו, כמו היותו חשוף ליכולות האויב לתקוף ספינות – בין אם הן משמשות בסיס זמני או קבוע, ישנם יתרונות רבים ביצירת בסיסים קבועים בעומק הים והבעיות שיעלו, כמו עם כל סוג לוחמה חדש, יצטרכו להיפתר בבוא העת.

להרשמה לניוזלטר.