הדרישה הגדולה למיקרו ומיני כטב"מים

This post is also available in: English (אנגלית)

מערכות אוויריות בלתי מאוישות החליפו את התפוזים. בעבר הפרי העסיסי והמתוק היה תחום הייצוא הרווחי ביותר של ישראל אך את מקומו תפס תחום המערכות האוויריות הבלתי מאוישות. על אך העובדה שארצות רבות החלו לפתח מערכות כאלו, החברות הישראליות עדיין מייצרות כמה מהפריטים המתקדמים ביותר – כמה מהם עדיין, וכנראה יהיו לעוד שנים רבות, ברשימה סודית אשר נשמרת באמצעי ההגנה ההדוקים ביותר במדינה.

חברות ישראליות מפתחות מערכות טקטיות ואסטרטגיות. בין לבין הם מפתחים גם כטב"מים לשימוש כוחות הביטחון.

כשאנחנו מסתכלים על הרמה הטקטית, השאלה הנשאלת היא – האם יכול חיל אוויר להשתמש בטכנולוגיה על מנת להשיג עליונות אזורית? יצרני הכטב"מים הישראלים טוענים שעם המערכות הנכונות, התשובה לשאלה היא חיובית והם מציעים גם את הכלים לכך.

הדוקטרינה הנוכחית שמשמשת את צה"ל היא שכוח קרקעי צריך לשמור על נוכחות רצופה בשטח מוגדר עם נוכחות חיל האוויר ככוח תמיכה ממעל כאשר הוא נקרא. אך דוקטרינה זו משתנה ולכטב"מים יש תפקיד עצום בכך.

התעשייה האווירית מציעה דוקטרינה חדשה וכלים לבצע אותה. על ידי פיתוח הכלים לשליטה אווירית על שטח מוגדר, יצרנית הכטב"מים הגדולה בישראל מנסה ללמד את צה"ל כיצד לפעול בעזרת הכלים הבלתי מאוישים.

לפני מספר שנים אותה דוקטרינה נתפסה כמעורפלת וקשה להשגה. "כעת אנחנו מציעים אותה שוב אך הפעם אנחנו מציעים גם כלים על מנת לממש אותה," אמר מקור בחברה.  הוא הסביר שעל ידי שימוש במערכות אוויריות בלתי מאוישות, פלטפורמות מודיעין אוויריות וחיישנים על כלי טיס, חיל האוויר יכול להשיג עליונות. "כמה מהמערכות האוויריות הללו צריכות להיות מתופעלות על ידי חיל רגלים ולהפוך לחלק מהחיישנים שמרכיבים את התמונה הגדולה. כך יכולים כוחות קרקע להישאר באזורים מוגנים ולנוע רק כאשר המטרות מוגדרות ומאותרות בדיוק."

ההצעה נראית רצינית מאוד ממבט קרוב על כמה מהמערכות החדשות שפותחו על ידי התעשייה האווירית על מנת לאפשר לצה"ל את אותו שינוי בדוקטרינה. אחת מהן היא מערכת אווירית בלתי מאוישת בשם "פנתר". הפנתר עושה שימוש במערכת בקרת תעופה אוטומטית אשר שולטת במעברים בין שלב ההמראה האנכית אל שלב הטיסה וכן להפך בעת נחיתה. הפנתר ממריא ונוחת באופן אוטומטי על ידי לחיצה פשוטה על קונסולת המפעיל, ובכך מייתרת את הצורך במטיס חיצוני.

לפי התעשייה האווירית, הפנתר מונע על ידי שלושה מנועים שקטים במיוחד, ממריא במשקל של 65 ק"ג ובעל זמן שהיה של 6 שעות. הדגם המוקטן, המיני-פנתר שוקל 12 ק"ג בהמראה ולו זמן שהיה של שעתיים.

הכלי השני הוא ה- ETOP – רחפן בלתי מאויש קשור אשר מונע באופן חשמלי בלבד. הפלטפורמה האווירית יכולה לשמש לצפייה ומעקב, כמו גם שימושים אחרים. הרחפן יכול לשאת מטעד של עד 20 ק"ג ולפעול עד גובה של 100 מטרים. ה- ETOP משלב פלטפורמה אווירית המונעת בחשמל עם מערכת קרקעית הכוללת את האמצעים לפריסה אוטומטית, כבלים ויחידת ניהול משימה.

הכלי השלישי שפותח על ידי התעשייה האווירית הוא Ghost – מערכת אווירית בלתי מאוישת הממריאה אנכית.

התעשייה האווירית מוכנה לחשוף שהיא מפתחת בנוסף את ה Harlim – כטב"מ המונע סולרית אשר ממריא כשהלוחמה בראשיתה ונשאר באוויר לכל אורכה.

כמו כן מפתחת החברה את ה"פרפר" – מיקרו-כטב"מ עם כנפיים, ואת ה"יתוש" – סופר מיני-כטב"מ אשר נמצא כעת בפיתוח מקיף.

עם הפיכתם של מיני ומיקרו כטב"מים לפופולריים יותר, התעשייה האווירית מחפשת מערכות הנעה מתוחכמות יותר לפיתוחיה עם דגש על בטריות ומערכות היברידיות כאלטרנטיבות לתאי דלק אשר החלו להיכנס לשוק בשנים האחרונות. התעשייה האווירית מחשיבה את תאי הדלק כפחות מתאימים למערכות האוויריות הנוכחיות והעתידיות שלה.

מקור בכיר בחברה אמר שהתאמת מערכות תאי דלק לכטב"מים "לוקחת יותר זמן ממה שחשבנו". הוא הוסיף שבנקודה זו, סוללות ליתיום מסוימות הן הפתרון המועדף לכטב"מים קטנים. "סוללות אלו עברו שיפורים בשנים האחרונות והן משיגות תוצאות יפות", המקור אמר.

מערכות כוח היברידיות מפותחות כיום במרכזים מסוימים בארה"ב, אירופה ואסיה.

רק לאחרונה חיל האוויר האמריקאי ביקש מהתעשייה לפתח מערכת כוח היברידית אשר תשקול פחות מ- 9 ק"ג ותוכל להניע כטב"מ לאורך משימה של ארבע שעות.

מערכת כוח היברידית מבוססת על מנוע בעירה פנימית אשר מניע יחידת כוח עזר. יחידה זו טוענת מחדש את הסוללות, שהן מקור הכוח שמניע את המדחף.

הירשמו לניוזלטר שלנו.