הודגם שיתוף פעולה בין שחקנים מאוישים ובלתי מאוישים
This post is also available in: 
English (אנגלית)
המטרה: שחיילים שמקבלים החלטות הפועלים כשליטה ובקרה יקבלו נתוני קרב מאורגנים, מותכים ומשולבים בזמן אמת מרובוטים. שיתוף הפעולה בין כלים בלתי מאוישים לבני אדם, מה שמכונה ממשק ציוות מאויש-בלתי מאויש, מספק קבלת החלטות מתואמת יותר של גורמים אנושיים עם רובוטים.
חיילי צבא ארה"ב שהפעילו רכבי קרב משופרים Bradley הצליחו לפגוע במטרות אויב באמצעות הפעלת רחפני קרב חמושים גרובים וחיישנים במסגרת תרגיל שמיועד להתאמת הכלים הבלתי מאוישים לאיכון ותקיפה.
כלי הרכב המשופרים המכונים MET-Ds (מדגימי טכנולוגיות למשימה) הפגינו שליטה במספר רכבי קרב רובוטיים בטווח של עד 2000 מ'.
הכלים הרובוטיים מצוידים במצלמות 360 מעלות, רובה ראשי 25 מ"מ ומסכי מגע לבקרה. "רכבי הקרב הן פלטפורמות M113 בעלות מצלמות 360 ומקלעי 7.62 מ"מ", לפי דוח של צבא ארה"ב.
כלי הרכב הבלתי מאוישים יוכלו לשאת תחמושת, לחצות גשרים לעבר אש האויב, לבצע משימות סיור קדמיות כדי לבחון את הגנות האויב, לבצע תיאומים עם נכסי תקיפה אווירית, וכאשר מכוונים על ידי רשויות אנושיות – להשמיד מטרות אויב באמצעות כלי נשק שהם נושאים.
צעדים טכניים אלה לא רק יגדילו את מגוון אפשרויות התקיפה והקטלניות ויגנו על החיילים טוב יותר מאש האויב. יתרה מזאת, הם גם יוכלו לסייע להרחיב את שדה הקרב להאצת רישות אוויר-קרקע ומבצעים בטווח ארוך יותר.
כלי הרכב הבלתי מאוישים יוכלו גם ללוות חיילי חי"ר בסיור ולתגבר את משימתם בלי לחשוף את הצוותים האנושיים לסכנת אש האויב.
כלי הרכב הרובוטיים יוכלו לזמן אש, לשאת אספקה ותחמושת, לסרוק שטחים קדמיים, לספק נתוני איכון או, במידה וידרשו לכך על ידי הצוותים המאוישים – אף לבצע ירי פוטנציאלי.
אבל מסיבות אתיות וטקטיות, הצבא דבק בעמדה ברורה שמי שצריך לקבל החלטות לגבי שימוש בנשק קטלני הם החיילים, הגורמים האנושיים, זאת למרות ההתקדמות האלגוריתמית שמאפשרת להגדיל את האוטונומיה של הכלים.
העמדה הדוקטרינאלית מבוססת גם על ההכרה כי אפילו האלגוריתמים המתקדמים ביותר אינם מספיקים כדי להחליף את יכולות התפיסה האנושית בקבלת החלטות ופתרון בעיות. יחד עם זאת, קיים חשש כי יריבים פוטנציאליים לא ידבק באותה דוקטרינה, כך לפי nationalinterest.org.
