This post is also available in:
English (אנגלית)
ככל שטכנולוגיות אוטונומיות ממשיכות להתפתח, חילות אוויר ברחבי העולם בוחנים כיצד ניתן להעביר חלק הולך וגדל ממשימות הטייס למערכות בינה מלאכותית המותקנות בכלי הטיס. הוצאת הטייס מתא הטייס עשויה לאפשר ביצוע משימות הנחשבות למסוכנות מדי עבור מטוסים מאוישים, ובמקביל להפחית מגבלות מבצעיות הנובעות מכושר הסיבולת האנושי ומהצורך במערכות תומכות חיים.
על פי דיווח של NextGenDefense, ישראל בוחנת רעיון לפיתוח מטוס קרב בלתי מאויש מתוצרת מקומית, בהשראת יכולות הקיימות במטוסי הקרב מהדור החמישי. לפי הדיווחים, מדובר בשלב רעיוני ראשוני בלבד, אולם החזון הוא לפתח פלטפורמה בלתי מאוישת שתשלב חיישנים מתקדמים, יכולות תקיפה מדויקת ובינה מלאכותית, ותתמוך במשימות האוויריות של העתיד.
בניגוד לרחפן המופעל מרחוק, הרעיון מתמקד במטוס בעל רמת אוטונומיה גבוהה. הבינה המלאכותית תשמש כמערכת לניהול הטיסה ולתמיכה בקבלת החלטות, תעבד מידע מחיישני המטוס, תסייע בניווט ובביצוע המשימה ותאפשר לכלי הטיס לפעול כחלק ממערך מבצעי מקושר. ההחלטות המבצעיות יישארו בידי המפקדים האנושיים, בעוד שהמטוס יבצע באופן עצמאי רבות מהמשימות המוטלות כיום על הטייס.
על פי הדיווחים, התפיסה נשענת על פילוסופיית ההפעלה של מטוס ה־F-35, ובמיוחד על יכולתו לשלב מידע ממספר רב של חיישנים לכדי תמונת מצב טקטית אחת. מערכות איחוד מידע (Sensor Fusion) משלבות נתונים ממכ"ם, מחיישנים אלקטרו-אופטיים, ממצלמות אינפרא-אדום וממקורות נוספים, ומאפשרות למטוס לזהות, לסווג ולעקוב אחר איומים, תוך שיתוף המידע בזמן אמת עם פלטפורמות ידידותיות נוספות.
לפי התכנון, המטוס העתידי יתמוך גם בתפיסת הלחימה הרשתית, ויוכל לפעול כ"בן כנף" אוטונומי לצד מטוסי קרב מאוישים. במסגרת זו הוא עשוי לבצע משימות סיור, תקיפות מדויקות או משימות אחרות בעלות סיכון גבוה, תוך החלפת מידע רציפה עם מטוסים נוספים הפועלים באותה זירה.
לפי הפרסומים, מטרה נוספת של היוזמה היא לחזק את התעשייה הביטחונית המקומית ולהפחית לאורך זמן את התלות במערכות צבאיות שמקורן מחוץ לישראל. גורמים המעורים בנושא ציינו גם כי שיתופי פעולה בינלאומיים עשויים להשתלב בפרויקט, אם וכאשר יתקדם לשלב הפיתוח.
למרות שעדיין לא הוכרזה תוכנית פיתוח רשמית, הרעיון משתלב במגמה רחבה יותר בעולם הביטחון. חילות אוויר רבים משקיעים בפיתוח מטוסי קרב אוטונומיים, שנועדו להרחיב את יכולותיהם של מטוסים מאוישים ולהפחית את הסיכון בפעילות במרחבים המוגנים במערכי הגנה אווירית מתקדמים. ההתקדמות בתחומי הבינה המלאכותית, איחוד המידע ורשתות התקשורת המאובטחות הופכת את התפיסות הללו למעשיות יותר, במיוחד במשימות משולבות של כלי טיס מאוישים ובלתי מאוישים.
בשלב זה מדובר ברעיון בלבד ולא בתוכנית הצטיידות פעילה. עם זאת, הוא ממחיש את הכיוון שאליו עשויה התעופה הצבאית להתפתח – שילוב של מטוסים מאוישים וכלי טיס אוטונומיים הפועלים יחד, כאשר הבינה המלאכותית נוטלת על עצמה חלק הולך וגדל ממשימות הניווט, החישה וביצוע המשימה, בעוד השליטה על הפעלת הכוח נותרת בידי האדם.
