This post is also available in:
English (אנגלית)
שיטה חדשה לניטור ימי מתפתחת מתוך מחקר סביב אחד היצורים הימיים העתיקים ביותר. מהנדסים מאוניברסיטת קולורדו בבולדר פיתחו שיטה להגברת השליטה בתנועתן של מדוזות ירח (Aurelia aurita), במטרה להפוך אותן לפלטפורמות איסוף מידע יעילות בסביבות ימיות עמוקות או מרוחקות.
על פי TechXplore, השיטה עושה שימוש בהתקנים מיקרואלקטרוניים המחוברים למדוזה ומאפשרים שליטה בכיוון השחייה שלה. ההתקנים מגרים את מערכת השרירים הקיימת של המדוזה – בדומה לפעולה של קוצב לב – וכך מאפשרים לחוקרים לנווט אותה לעבר אזורים מסוימים. בגרסאות עתידיות, ההתקנים יוכלו לכלול גם חיישנים לאיסוף נתונים סביבתיים כמו טמפרטורה, חומציות (pH) ומליחות.
בשל הפשטות האבולוציונית שלהן והצרכים המטבוליים הנמוכים שלהן, מדוזות ירח נחשבות למועמדות אידיאליות למערכת כזו. אין להן מערכת עצבים מרכזית או קולטני כאב, והן צורכות אנרגיה מועטה מאוד, כך שהן מסוגלות לנוע במים כמעט ללא הפרעה לסביבה. מדוזות אלה נמצאו גם בעומקים קיצוניים – כולל סמוך לקרקעית תעלת מריאנה – וניתן למצוא אותן כמעט בכל אוקיינוס על פני כדור הארץ.
הקונספט של מדוזות ביו-היברידיות נבדק לראשונה במים רדודים מול חופי ארה"ב בשנת 2020 וממשיך להתפתח. החוקרים שואפים לשפר את רמת השליטה בכיוון התנועה, ולשלב מערכות מעקב קלות ובטוחות לסביבה. בין השאר, נבחנת האפשרות להשתמש בחלקים מתכלים – כמו עמילן תירס – במקום עוקבים סינתטיים מסורתיים, לצורך מיפוי תנועת המים סביב המדוזות בניסויי מעבדה.
התקדמות זו עשויה לתרום למחקרי אקלים על ידי הפיכת הניטור הימי ארוך-הטווח לנגיש וזול יותר. חקר מעמקים ימי מסורתי מצריך שימוש בצוללות יקרות ובחיישנים כבדים, מה שמגביל את היקף ואורך תקופות האיסוף. לעומת זאת, נחיל של מדוזות מצוידות במכשור מתקדם אך זול עשוי להרחיב משמעותית את מאגרי הנתונים – בעלות נמוכה בהרבה.
החוקרים גם בוחנים את ההיבטים האתיים של עבודה עם חסרי חוליות – נושא שלרוב אינו זוכה לתשומת לב מספקת במדעי הים. עד כה, לא נצפו סימני מצוקה במדוזות, כגון ירידה בקצב הרבייה, מה שמעיד על בריאות תקינה תחת תנאי המחקר.
אם השיטה תצליח, היא עשויה לשנות את הדרך שבה אנו אוספים מידע מהים – תוך שילוב של מערכות ביולוגיות לא רק כהשראה, אלא כחלק פעיל מהמערכת הטכנולוגית עצמה.
