המפרציות מודאגות מהנזק שיגרם להן אם יותקף הכור בדימונה
This post is also available in: 
English (אנגלית)
נושא היכולות הגרעיניות של ישראל מעסיק לא רק את אויבי ישראל הישירים כמו איראן, אלא גם את אמירויות המפרץ הפרסי, המקדישות מאמצים מחקריים נרחבים להשגת כל מידע בתחום, כדי לדעת כיצד עליהן להיערך לכול תרחיש. אחד הגופים המפתיעים המפרסמים עבור שליטי מדינות המפרץ, ניירות עמדה מפורטים על הגרעין הישראלי וסכנותיו, הוא "מרכז המחקר האסטרטגי של אמירויות המפרץ הפרסי" (The Emirates Center for Strategic Studies and Research) שפירסם לא מכבר פרטים מעניינים על מוקד סכנה אפשרית: הכור בדימונה.
אחד הטיעונים המעניינים במחקר שפרסם המרכז לא מכבר נשען על אזהרה שהשמיע בנט רמברג (Bennett Ramberg) שהיה ראש המשרד הפוליטי-צבאי של משרד החוץ האמריקאי בעת כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש האב. רמברג אמר כך: במקרה של תקיפה ישראלית על איראן, ולאו דווקא בנשק גרעיני, עלולה לנחות על ישראל תגובת נגד שבמסגרתה קיימת סכנה שאיראן או חיזבאללה יתקפו – באמצעות טילים נושאי חומר נפץ קונבציונאלי – את הכור מפיק הפלוטוניום בדימונה.
רמברג הבהיר כי להערכת מומחי גרעין אמריקאים, תוצאות תקיפה כזו תהיינה דומות לאלה הנובעות מפיצוץ של פצצת גרעין מלוכלכת. אירוע מן הסוג הזה עלול לפגוע באוכלוסיית ישובים ישראליים בפריפריה של הכור – כמו דימונה, ירוחם וערד – אך בגלל משטר הרוחות האזורי עלולה נפולת רדיואקטיבית להגיע גם אל אמירויות המפרץ. ולפגוע באוכלוסיות רחבות.
לדעת מחברי המחקר הביאה מדיניות העמימות תועלת רבה לישראל. תועלת זו באה לידי ביטוי כאשר שלוש מדינות – איראן, עיראק וסוריה – נתפסו בתודעה הציבורית במשך השנים כמי שמנסות לפתח יכולות גרעיניות, והתוצאה הייתה שהעולם פעל נגדן. כנגד ישראל, לעומת זאת, לא ננקטו סנקציות ולא הופעלו לחצים ישירים להפסיק את פעילותה הגרעינית. וכך, מאחורי מסך העמימות הזה, נטען במחקר, הצליחה ישראל לייצר לעצמה מאגר של 75-200 פצצות אטום. בנוסף לכך, העולם לא עשה מאמץ אמיתי לחייב את ישראל לחתום ולאשרר את האמנה הבינלאומית למניעת הפצתו של נשק גרעיני.
