This post is also available in:
English (אנגלית)
מבצעי האוויר העתידיים צפויים להסתמך יותר ויותר על כלי טיס בלתי מאוישים הפועלים לצד מטוסי קרב, אך הפיכת התפיסה הזו ליכולת מבצעית דורשת הרבה יותר מהטסת שני סוגי הפלטפורמות באותו מרחב אווירי. מערכות אוטונומיות צריכות לתקשר לטווחים ארוכים, לעבור בין מערכות שליטה שונות ולבצע משימות תוך התערבות אנושית מוגבלת – וכל זאת בסביבה שבה בסיסי תעופה ותשתיות תקשורת עלולים להיות מאוימים.
ניסוי טיסה שנערך לאחרונה עם XQ-58A Valkyrie הדגים כמה מהיכולות הללו במקביל. במהלך הניסוי בדרום קליפורניה פעל כלי הטיס הקרבי השיתופי, המונע במנוע סילון, לצד מספר מטוסי F-35 ומטוס F/A-18, תוך בחינת שליטה מעבר לקו הראייה (BLOS),יכולות לוחמה אלקטרונית וחזרה אוטונומית.
אחת היכולות הבולטות של כלי הטיס הודגמה עוד לפני שהמריא. במקום להשתמש במסלול המראה רגיל, הוא שוגר באמצעות מערכת שיגור באורך אפס (Zero-Length Launch), המאפשרת להפעילו ממקומות שבהם אין תשתית מסלול מסורתית. עבור כוחות הפועלים בפריסה קדמית, יכולת כזו עשויה להפחית את התלות במסלולי המראה גדולים וקלים לאיתור.
על פי דיווח של Interesting Engineering, לאחר ההמראה יצר כלי הטיס קישור פיקוד ושליטה מעבר לקו הראייה, שאפשר למפעילים לתקשר איתו גם מעבר לטווח התקשורת הישירה. בתחילת הטיסה נשלט הרחפן מתחנת השליטה הקרקעית של Kratos, ובהמשך הועברה השליטה במהלך הטיסה לממשק נפרד שפיתחה Autonodyne.
המערכת השנייה תואמת ל־Autonomy Government Reference Architecture, שהיא ארכיטקטורה פתוחה שנועדה לצמצם את התלות במערכות שליטה קנייניות. העברת השליטה המוצלחת הדגימה כיצד מפעיל יוכל בעתיד לשלוט בפלטפורמות אוטונומיות שונות באמצעות ממשקים תקניים, במקום להידרש ללמוד מערכת נפרדת עבור כל כלי טיס.
לאחר העברת השליטה הצטרף כלי הטיס למטוסי הקרב המאוישים לצורך ניסוי מתואם בלוחמה אלקטרונית. פרטי המשימה לא נחשפו, אך יכולות מסוג זה עשויות לכלול גילוי, ניתוח או שיבוש של מערכות אלקטרומגנטיות עוינות.
לאחר שהשלים את המשימות שהוגדרו לו, ניווט כלי הטיס באופן אוטונומי בחזרה לאזור ההתאוששות שנקבע עבורו.
הניסוי הוא חלק ממאמץ רחב יותר לפיתוח כלי טיס קרביים שיתופיים שיוכלו לפעול לצד מטוסי קרב מאוישים ולהרחיב את יכולותיהם. במקום לדרוש מטייס או ממפעיל מרוחק לשלוט ידנית בכל תנועה, מערכות אלה נועדו לקבל יעדי משימה ברמה גבוהה יותר ולנהל בעצמן חלק גדול מהניווט ומביצוע המשימה. כך יוכל בעתיד מפעיל אנושי יחיד לפקח על מספר כלי טיס, תוך התמקדות בהחלטות טקטיות.
במהלך שלוש השנים האחרונות בחן חיל הנחתים האמריקני ארבע תצורות שונות של מערכות משימה על גבי הרחפן, תוך שילוב הדרגתי של מערכות תקשורת, אוטונומיה וציוד ייעודי למשימות.
עבור כוחות צבאיים, היכולת לפעול ללא מסלול המראה עשויה להיות חשובה במיוחד במצבים שבהם בסיסי תעופה קיימים נפגעו, מאוימים או אינם זמינים. בשילוב שליטה לטווחים ארוכים והפעלה אוטונומית, כלי טיס מסוג זה עשויים לשאת חיישנים, מערכות לוחמה אלקטרונית או מטע"דים אחרים לפני מטוסי הקרב המאוישים, ובכך לצמצם את הצורך לשלוח טייסים ישירות אל המרחב האווירי המסוכן ביותר.
ההדגמה האחרונה מקדמת את התפיסה הזו צעד נוסף: לא רק כלי טיס אוטונומי שטס לצד מטוסי קרב, אלא פלטפורמה מקושרת המסוגלת לעבור בין מערכות שליטה, לבצע משימות ולחזור באופן עצמאי.
