Home ביטחון הטכנולוגיה שמעניקה לספינות מלחמה יותר טילים בלי להגדיל אותן

הטכנולוגיה שמעניקה לספינות מלחמה יותר טילים בלי להגדיל אותן

AI generated image
AI generated image

This post is also available in: English (אנגלית)

ספינות מלחמה מודרניות מתמודדות עם אתגר הולך וגובר: מספר האיומים שעליהן להתמודד איתם גדל מהר יותר מהשטח הזמין על הסיפון ובתוך כלי השיט. תאי שיגור לטילים, מלאי מיירטים, רחפנים ומערכות חישה מתחרים כולם על נפח מוגבל. הגדלת כוח האש דורשת בדרך כלל בניית ספינות גדולות יותר או הוספת כלי שיט נוספים, שמהוות פתרונות יקרים וגוזלי זמן.

קונספט ימי ישראלי חדש בשם DIAMOND נועד להתמודד עם המגבלה הזו באמצעות הרחבת יכולות הלחימה של הספינה מעבר לגוף כלי השיט עצמו. המערכת מחברת כלי שיט קטנים תומכים ישירות לארכיטקטורת הלחימה של פריגטה, ומאפשרת להם לפעול כפלטפורמות שיגור מרוחקות הנשלטות באמצעות החיישנים ומערכות הפיקוד של ספינת האם.

הגישה מבוססת על מבנה כוח מבוזר, שבו כלי שיט קטנים המשמשים כ"ספינות כנף" פועלים כהרחבה של כלי שיט קרבי גדול יותר. באמצעות מערכות מודולריות המותקנות על גבי הפלטפורמות הללו, הפריגטה יכולה לשתף נתוני מכ"ם, מידע על מטרות ונתוני בקרת אש עם כלי שיט הפועלים במרחק. על פי דיווח של NextGenDefense, מבחינת המפעיל, כלי השיט המרוחקים מופיעים כחלק אינטגרלי ממערכת הלחימה של הספינה עצמה.

בפועל, המערכת יוצרת קיבולת שיגור נוספת מבלי לדרוש שינויים משמעותיים בפריגטה עצמה. מפקד הכוח יכול לפרוס את ספינות הכנף בנקודות שונות בזירה, תוך שמירה על שליטה מרכזית באמצעי הלחימה והחיישנים שלהן.

המערכת תומכת במגוון רחב של מטענים ואמצעי לחימה. בין היתר ניתן לשלב בה חימושים משוטטים כמו Harop, ‏Harpy ו־Mini-Harpy, שהן מערכות תקיפה ארוכות טווח כגון טילי השיוט Blue Spear וטילי ה־LORA הבליסטיים, מיירטי ההגנה האווירית BARAK MX, וכן מערכות להתמודדות עם רחפנים. בהתאם לדרישות המשימה, ניתן להגדיר את כלי השיט למשימות תקיפה, הגנה אווירית או הגנה רב־שכבתית מפני איומים בלתי מאוישים.

מנקודת מבט ביטחונית, הקונספט משקף מעבר רחב יותר מתפיסה ימית המבוססת על פלטפורמה בודדת, לעבר ארכיטקטורות לחימה מבוזרות ומקושרות. במקום לרכז את כל היכולות על גבי ספינה אחת, ציים בוחנים דרכים לפזר חיישנים ואמצעי לחימה בין מספר פלטפורמות המחוברות לרשת משותפת. גישה זו עשויה לשפר שרידות, להרחיב את טווח הפעולה ולהקשות על האויב בזיהוי ובתקיפה.

הקונספט מציע גם חלופה אפשרית לרכישת כלי שטח גדולים נוספים. באמצעות שילוב כלי שיט קטנים בתוך רשת ימית קיימת, מפקדים מקבלים גישה למלאי טילים נוסף, לחימושים משוטטים ולמערכות הגנה נוספות, תוך הרחבת טביעת הרגל המבצעית של פריגטה אחת.

ככל שהלוחמה הימית הופכת מבוססת־רשת ומבוזרת יותר, מערכות ההופכות כלי שיט תומכים לנכסי לחימה משולבים עשויות למלא תפקיד הולך וגדל בתכנון ציי העתיד.