This post is also available in:
English (אנגלית)
כתבה מאת אור שלום
בעשור האחרון, וביתר שאת בשנים האחרונות, הפך הרום הנמוך מאזור דמדומים רגולטורי לחזית הטכנולוגית והמבצעית המורכבת ביותר של הביטחון הלאומי והאזרחי. נקודת המפנה ההיסטורית התחוללה בשדות הקרב של מזרח אירופה ואזורים נוספים בעולם, שם הוכח כי רחפנים קטנים וזולים מסוגלים לשתק מערכות הגנה אסטרטגיות ולשנות קווי הגנה. המלחמות האחרונות שימשו כחממת פיתוח מואצת עבור שני צידי המתרס האופרטיבי: הן שכללו את האיום לרמות חסרות תקדים, והן הדגישו את הצורך הקריטי בעליונות אווירית מקומית, מהירה ואוטונומית. מחקרים אסטרטגיים וניתוחי זירה מהשנתיים האחרונות מראים כי המרוץ הטכנולוגי הנוכחי מונע משני כוחות מקבילים. מן העבר האחד, ההבשלה המבצעית של תפיסת ה-DFR (Drone as a First Responder). לקחי השטח הוכיחו כי בעידן של איומים דינמיים, גופי חירום, אכיפת חוק וביטחון פנים אינם יכולים להסתמך עוד על מענה קרקעי בלבד. צמיחתן של מערכות DFR מבוססות קופסאות עגינה (Docking Stations) וטיסות מעבר לקו הראייה מייצרת כעת רשתות שו"ב אוטונומיות, המספקות מודעות מצבית בתוך שניות ספורות ומגדירות מחדש את האבטחה המרחבית והמתקנית. מאידך, אותן זירות לחימה גיאופוליטיות חשפו את האבולוציה המהירה של האיום האסימטרי. אנו עדים כיום למעבר מואץ מכלים בודדים הנשלטים בתדרי RF קונבנציונליים אשר היו פגיעים למערכות חסימה ושיבוש אלקטרוני לשימוש חסר תקדים בנחילי רחפנים ובכלים בעלי חסינות קינטיקה אלקטרונית. שילובן של טכנולוגיות הנחיה מבוססות סיבים אופטיים וניווט אינרציאלי מבוסס ראייה ממוחשבת מנטרל את יעילותן של מערכות הלוחמה האלקטרונית המסורתיות, והפך את היירוט הקינטי והמדויק לצורך מיידי וקריטי.
אבולוציית האיום הרווי: נחילי רחפנים חסיני ל"א והטריגרים המבצעיים המעצבים את שוק ה-C-UAS:
המעבר של איום הרום הנמוך מכלי טיס בודדים למערכים מתואמים ורוויי-קצב הגדיר מחדש את הדרישות המבצעיות, כאשר פריצת הדרך המבצעית והתודעתית הבולטת ביותר התחוללה במבצע קורי עכביש של שירותי הביטחון האוקראיניים. במבצע זה, עשרות כטב"מים מתאבדים שהופעלו בו-זמנית בנחיל מבוזר פגעו קשות במטרות אסטרטגיות והוכיחו כי תקיפה רוויית-קצב מסוגלת לשתק ולעקוף מערכות הגנה אווירית קלאסיות. תפנית דרמטית זו והאתגר המבצעי של התמודדות עם איומים רוויי-קצב קיבלו ביטוי מוחשי ויוצא דופן רק לאחרונה, בתקיפת נחיל הכטב"מים ארוכי-הטווח האוקראינית נגד מזקקת הנפט אומסק שבמערב סיביר השוכנת במרחק חסר תקדים של כ-2,500 עד 2,700 קילומטרים מגבול אוקראינה. חדירת הנחיל לעומק כזה לא רק שקילפה את רשת הביטחון האנרגטית האחרונה של רוסיה, אלא המחישה באופן מובהק את כשלי הגילוי של מערכי ה-C-UAS והמכ"ם לאורך נתיבי הטיסה, והציבה אתגר רוויה קיצוני וחסר תקדים להגנת נכסים אסטרטגיים מבוזרים המרוחקים אלפי קילומטרים מקו החזית [1]. איום ייחוס זה קיבל משנה תוקף עם כניסתם לשירות של רחפנים מונחי סיב אופטי, המשלשלים מאחוריהם סיב אופטי דק המעביר נתונים ישירות למפעיל ובכך הופכים לחסינים לחלוטין בפני כל סוג של שיבוש תדרים או לוחמה אלקטרונית. התפתחויות אלו מציבות שרשרת של דילמות מבצעיות קריטיות, ובראשן הצורך בהיתוך מידע מהיר למניעת התראות שווא וסיווג מדויק בזמן אמת בין רחפן צילום אזרחי, רחפן DFR משטרתי (כחול) לבין רחפן נפץ עוין (אדום). מורכבות זו מחריפה בשל אתגר האינטגרציה האווירית, שכן הפעלת אמצעי הגנה טקטיים מקומיים ברום הנמוך על ידי כוחות היבשה או גופי ביטחון פנים מייצרת חיכוך בטיחותי קשה מול דוקטרינות הרישוי והשליטה הריכוזיות של חיל האוויר, האמון על הגנת השמיים ככלל. כדי להתמודד עם אתגרים אלו, השוק נע מפתרונות נקודתיים אל עבר ארכיטקטורה רב-שכבתית גמישה המתאימה את המענה לאופי האיום החל מקרני לייזר לטווחים קצרים, דרך מערכות שיבוש אלקטרוניות, ועד ליירוט פיזי באמצעות רשתות הנורות מהקרקע וכורכות את מדחפי הכלים ללא תלות באלקטרוניקה שלהם. הוכחת היתכנות מעשית לתפיסה רב-שכבתית זו נרשמה לאחרונה בתרגיל אש חיה ראשון מסוגו, אשר דימה חדירה מסיבית של 50 רחפנים קטנים בו-זמנית לעבר מתקן אסטרטגי. במסגרת הניסוי, שמונה תותחי נ"מ מסוג Vulcan בקוטר 20 מ"מ יצרו קיר אש קינטי רווי והפילו 44 מהרחפנים ממרחק של כקילומטר, בעוד שששת הרחפנים ששרדו את השכבה הראשונה יורטו בהצלחה בטווח קצר באמצעות שילוב של מערכת לייזר ניידת ורובי ציד טקטיים [2]. על רקע לקחים אלו, מתחדדת ההבנה כי האתגר המרכזי של מערך ההגנה האווירית ברום הנמוך אינו מסתכם עוד ביכולת טכנולוגית גרידא, אלא מוכרע במישור של כלכלת החימוש. המגמה הנוכחית בשוק הדיפנסטק חושפת א-סימטריה כלכלית חריפה ומסוכנת: בעוד האויב משגר נחילי רחפנים וכלים מתאבדים שעלות ייצורם מסתכמת במאות או אלפים בודדים של דולרים, מערכות ההגנה הקלאסיות נאלצות להסתמך על טילי יירוט מתוחכמים שמחירם נע בין עשרות למאות אלפי דולרים לשיגור בודד. פער זה מייצר מלחמת התשה תקציבית שבה גם שיעור יירוט של 100% מוביל בסופו של דבר לקריסה כלכלית ולשחיקה מואצת של מלאי החימוש המגן. משום כך, הטרנד המוביל כיום בתעשייה העולמית הוא מעבר מהיר לפיתוח פתרונות בעלי יחס עלות-תועלת קיצוני, שבהם עלות היירוט הבודד נמדדת בדולרים בודדים (בדומה לקרני לייזר או קליעי תותחי נ"מ) או במערכות שיגור של מיירטים זעירים המותאמים לעלות מטרת הייחוס שלהם, ובכך הופכים את משוואת ההגנה לברת-קיימא לאורך זמן.
המרחב האווירי החכם: התכנסות של מערכים אוטונומיים, בינה מלאכותית בקצה ואנליטיקת היתוך רב-חיישני:
הפיכת הרום הנמוך למרחב אופרטיבי צפוף מונעת ישירות מקפיצת מדרגה ביכולות החישוב בקצה והטמעת רשתות נוירונים עמוקות ישירות על גבי כרטיסי העיבוד של הרחפנים. יכולות אנליטיות אלו על גבי הפלטפורמה המוטסת משנות מן היסוד הן את עולם ה-DFR האזרחי-ביטחוני והן את זירת האיומים האסימטרית. במערכי DFR מודרניים, האנליטיקה המוטסת מאפשרת לרחפן לבצע משימות סריקה, עקיבה אוטונומית אחר חשודים או כלי רכב, ומיפוי תלת-ממדי של זירות אסון בזמן אמת ללא תלות ברוחב הפס של ערוץ התקשורת או בהנחיית מפעיל אנושי. במקביל, בצד האיום, ארכיטקטורת ה-AI בקצה מהווה את תשתית הליבה לניווט אינרציאלי מבוסס ראייה ממוחשבת וויזואלית – יכולת זו מאפשרת לרחפני הנפץ לבצע התאמת תוואי שטח בדיוק קיצוני, לזהות מבנים, סוללות הגנה או רק"ם, ולבצע נעילה סופית ואוטונומית על המטרה גם בסביבה מנותקת GPS ורוויית לוחמה אלקטרונית.
מן העבר השני של המתרס המבצעי, שוק האנליטיקה חווה טלטלה עמוקה בדרישות המופנות כלפי מערכות הגילוי והשליטה הקרקעיות, הנדרשות להתמודד עם אתגרי רוויה וזיהוי פנומנליים. הצורך המבצעי המיידי הוא מעבר מחיישנים מבודדים המייצרים התראות שווא מרובות, למערכות היתוך חיישנים (Multi-Sensor Fusion) המשלבות בינה מלאכותית ולמידת מכונה כדי להצליב בזמן אמת נתונים ממכ"מים טקטיים, חיישני LiDAR, איכון אקוסטי ומצלמות אלקטרו-אופטיות או תרמיות. מטרת האנליטיקה המבוזרת היא לייצר תמונת שמיים מאוחדת ואמינה, המסוגלת לבצע סיווג וסינון קריטיים, ולהבחין תוך שבריר שנייה בין להקת ציפורים, רחפן DFR כחול הפועל במרחב, לבין איום אדום זעיר הטס בגובה אפס ומחקה פרופיל טיסה אזרחי [3]. יתרה מכך, מערכות האנליטיקה המודרניות אינן מסתפקות עוד בזיהוי פסיבי, אלא מפעילות אלגוריתמים לחיזוי נתיבי טיסה והערכת איומים המאפשרים למערכת השו"ב להקצות באופן אוטומטי ומותאם את אמצעי הסיכול האופטימלי – בין אם מדובר בחסימה ממוקדת, הפעלת יירוט קינטי או התראת נקודה לכוחות הקרקע ובכך לצמצם את זמני התגובה לאפס ולנטרל את יתרון ההפתעה של האויב.
המענה הקינטי: קו ההגנה הפיזי האחרון ברום הנמוך והאבולוציה של הנשק הקל:
המעבר המבצעי של האיומים האוויריים לכלים אוטונומיים חסיני שיבוש אלקטרוני, כמו רחפנים מונחי סיבים אופטיים או ניווט ויזואלי, העביר את מרכז הכובד המחקרי והמבצעי אל עבר פתרונות היירוט הקינטיים (Hard-Kill). הצורך בפתרונות פיזיים נובע ישירות מקריסתם של אמצעי הלוחמה האלקטרונית המסורתיים מול איומים מתוחכמים אלו, שכן כלי טיס שאינו מסתמך על תדרי רדיו או מערכות ניווט לווייני פשוט יתעלם מחסימות ספקטרום וימשיך במסלולו אל עבר היעד. מנעד הפתרונות הקינטיים כיום נע על פני ספקטרום רחב המשלב רחפנים מיירטים אוטונומיים (המתנגשים פיזית או יורים רשתות), תותחי נ"מ מהירים, ועד שימוש מסיבי בחימוש קליעי. היתרון המרכזי של המשפחה הקינטית טמון במוחלטיות של המענה: פגיעה פיזית במדחפי הרחפן, בכנפיו או במנועו משביתה אותו באופן מיידי ומפילה אותו לקרקע ללא קשר לתוכנה או לחומרה שלו. מנגד, החיסרון המובהק של הפתרונות הללו טמון בסיכון לנזק סביבתי משני. הנובע מקליעים, רסיסים או מיירטים הנופלים בחזרה לקרקע, כמו גם בקושי לפגוע במטרות קטנות ומתמרנות במהירות גבוהה בטווחי ביניים, אתגר המצריך דיוק קיצוני ומהירות תגובה תחת לחץ מבצעי. כמענה ישיר לחסרונות אלו, ובעיקר לצורך הבוער לצייד את כוחות הביטחון, האבטחה המקומיים ולוחמי החי"ר הסטנדרטיים בפתרון הגנה עצמית זמין וחסכוני, נרשם לאחרונה טרנד טכנולוגי בולט של פיתוח תחמושת ייעודית לנשק קל. טכנולוגיה אלו מציגות תחמושת ייחודית המאפשרת הסבה מיידית של כל רובה M16, M4 או פלטפורמות 5.56 ו-7.62 נאט"ו סטנדרטיות למערכת הגנה אפקטיבית נגד רחפנים (C-UAS), ללא צורך בהתאמות מכאניות, אביזרים נלווים או הכשרה מיוחדת, פשוט על ידי החלפת מחסנית מהירה. הרעיון המסדר מאחורי מבוסס על יצירת ענן רסס קטלני בשמיים, כל כדור מכיל מקבץ של 5 או 8 קליעים (בהתאם לדגם), המייצרים רשת פגיעה רחבה בשמיים. תצורה זו מאפשרת נטרול מהיר של רחפני FPV ורחפנים זעירים גם בתנאי לחץ מבצעי קיצוני, כאשר על פי פרסומי היצרנים והדגמות שטח, המערכת מציגה פגיעות מוכחות בדיוק של כ-90% בטווחים של עד 100 מטרים [4]. לצד היעילות המבצעית, היתרון טמון בין היתר בארכיטקטורה הבליסטית והבטיחותית שלו, הקליעים קלים במיוחד, דבר המבטיח קטלניות מקסימלית לרחפן בטווח הקצר של עד 100 מטרים, אך מוביל לאובדן אנרגיה מהיר ביותר מיד לאחר חציית הטווח האפקטיבי. כתוצאה מכך, במקרה של החטאה, הקליעים יפלו לקרקע ללא כוח קטלני, תכונה המאפשרת הפעלה בטוחה של הכוח בתוך אזורים אורבניים צפופים, מרחבים הומי אדם, משימות אבטחת אישים ואזורי לחימה מזדמנים, ומעניקה פתרון טקטי, זול ובטוח לדרג הלוחם הפרוס בשטח. עם זאת, פריסת פתרונות מסוג זה מציבה בפני הדרג הטקטי שורה של מגבלות קריטיות הנובעות מהמגבלות הבליסטיות המובנות של פלטפורמת ה-5.56 מ"מ ביישום C-UAS. המגבלה הבולטת ביותר היא הטווח האפקטיבי המוגבל, המוכח בניסויי שטח לטווחים של עד 100 מטרים בלבד ובזוויות הגבהה נמוכות, בעוד שבשדה הקרב המודרני, מרבית רחפני התצפית והטלת החימוש פועלים בגבהים ובמרחקים אנכיים גדולים משמעותית המותירים את הכוח ללא מענה. קושי זה מחריף בשל מגבלות הממשק האנושי ויכולת הראייה, בטווחים הנושקים ל-100 מטר, זיהוי ועקיבה בעין בלתי מזוינת אחר רחפנים זעירים ומתמרנים הופכים לכמעט בלתי אפשריים, בפרט תחת תנאי תאורה משתנים או רקע אורבני צפוף. פער מבצעי זה נובע ישירות מהעיצוב הבליסטי של החימוש, חלוקת הכדור ל-5 או 8 קליעים זעירים מפחיתה דרמטית את המשקל ואת האנרגיה הקינטית של כל קליע בודד בהשוואה לקליע 5.56 סטנדרטי, מה שמוביל לאובדן אנרגיה מהיר ולפיזור מקבץ רחב מדי בטווחים העולים על כמה עשרות מטרים. צפיפות מקבץ זו, אף שהיא מגדילה סטטיסטית את סיכויי הפגיעה, גורמת לכך שבטווחי הקצה רק קליעים בודדים יפגשו את המטרה, מה שעלול שלא להספיק לנטרול פיזי של רחפנים ממוגנים או בעלי שלדה קשיחה. לבסוף, המערכת תלויה לחלוטין ברמת הפרט ומיומנות היורה הנדרש לבצע ירי דינמי ומדויק לעבר מטרה מתמרנת תחת לחץ, לצד הנטל הלוגיסטי והמבצעי הכרוך בניהול מחסניות, הלוחם נאלץ לבצע החלפה מתוזמנת למחסנית ייעודית נגד רחפנים על חשבון זמינות החימוש האפקטיבי ללחימה קרקעית רגילה, דילמה טקטית המגבילה את ורסטיליות הכוח במצבי היתקלות משולבים.
עיצוב המפעיל הטקטי תפיסת ההכשרה והטמעת האוטונומיה האווירית ברמת הפרט והמאבטח:
ההתרחבות המסיבית של השימושים הטקטיים האינטנסיביים בשדה הקרב המודרני יצרו צורך דחוף בהגדרת מקצוע צבאי ואבטחתי חדש: מפעיל הרחפן הטקטי האורגני, הנדרש לפעול במצבים דינמיים ומשתנים תחת אש. בניין הכוח בתחום זה חווה מעבר חד מתפיסות העבר, שראו ברחפנים כלי ייעודי המופעל על ידי יחידות מיוחדות או דרגים טכנולוגיים עורפיים, להפיכתם לחימוש מחלקתי אינטגרלי המוטמע ישירות אצל לוחם החי"ר ומאבטח המתקן הקריטי. מפת המוכנות הבינלאומית מעוצבת כיום במידה רבה על פי הלקחים המבצעיים של אקדמיות קו-החזית, ובראשן בית הספר לרחפנים Killhouse Academy של הקורפוס השלישי בצבא אוקראינה. מודל הכשרה זה, אשר הסמיך למעלה מ-7,000 חניכים ומתנדבים זרים בשנתיים האחרונות, מבוסס על קורס יסוד אינטנסיבי קצר בן שישה ימים בלבד הממחיש את הצורך בהכשרה מהירה של כמות גדולה של כוח אדם לוחם [5]. מתודולוגיית הלימוד מתחילה בהקניית מיומנויות הטסה מוטוריות וקוגניטיביות על גבי סימולטורים מתקדמים (מדמים) המונעים שחיקת כלים, ומשם עוברת להטסה מעשית של רחפני קוואדקופטר במסלולי מכשולים מורכבים המדמים שטח בנוי ורווי חיכוך. תורת ההפעלה המבצעית הנלמדת מדגישה דווקא הטסה איטית, מבוקרת ומדויקת, שמטרתה לאפשר ללוחם או למאבטח לשמור על יציבות ורחף מול מטרות איכות, לחסוך באנרגיית הסוללה כדי להאריך את טווח וזמן המשימה, ולהתמודד עם קטיעות סיגנל ונתק בתקשורת. אלמנט קריטי נוסף בהכשרות אלו הוא שילוב הטיפול בחומרי חבלה, המכשיר את הלוחם בקצה לא רק לאסוף מודיעין, אלא לטפל בבטחה במטעני נפץ טקטיים (במשקל טיפוסי של כקילוגרם) ולפגוע ברמת דיוק מירבית במטרות בגודל אדם.
מהפכת הכשרה זו אינה מוגבלת עוד לזירות הלחימה האסימטריות במזרח אירופה, אלא חלחלה ישירות לדוקטרינות הליבה של צבאות המערב. דוגמה מובהקת לכך היא המהלך המהיר שהוביל חיל המארינס האמריקאי (USMC), אשר הקים מאפס ותוך פחות משנה תוכנית הכשרה שלמה וממוסדת לרחפני FPV טקטיים [6]. המארינס יישמו גישת "התנעה קרה" (Cold Start) המבוססת על אימוץ ישיר של לקחי שדה הקרב האוקראיני, מתוך הבנה מבצעית עמוקה כי רשת הלוגיסטיקה הטקטית, אבטחת הכוחות והשגת העליונות המידעית ברמת הפלוגה והמחלקה אינן יכולות להתקיים עוד ללא רחפנים מוטסים או קרקעיים. תפיסה זו הפכה את הרחפן לכלי נשק אורגני המשמש זרוע קדמית של הכוח הלוחם לסריקת מרחבים מתים, פריצת צירים והטלת חימוש ממוקד, ומחייבת גמישות רגולטורית ומבצעית מצד גופי ההגנה האווירית וניהול המרחב. הפיכת הרחפן לחלק בלתי נפרד מציוד הלחימה האישי של החייל והמאבטח משנה את מאזן הכוחות האורבני, ומחייבת את שוק הדיפנסטק להמשיך ולפתח פלטפורמות זולות, אינטואיטיביות וחסינות, המאפשרות לכוחות הקצה לשמר עליונות אווירית מקומית מול איומי נחיל ורחפני FPV עוינים בסביבה הטקטית המשתנה. השלכה טקטית זו מעצבת מחדש גם את שוק האבטחה האזרחי והממסדי (HLS), אשר נאלץ לבצע מעבר מהיר מתפיסה של אבטחה סטטית לתפיסה של Drone As A Guard חברות אבטחה וגופי הגנת מתקנים קריטיים מבינים כיום כי הטמעת מערכות DFR אוטונומיות מחייבת השקעה חסרת תקדים בהון האנושי, שכן המאבטח המודרני נדרש להפגין מיומנויות של חדר מבצעים – החל מהטסה ידנית של רחפנים במצבי כשל ביוזמת האויב ועד לניהול וניתוח דאטה ותמונת שמיים מורכבת בזמן אמת. המחסור העולמי בכוח אדם מיומן מסוג זה מייצר טרנד מובהק של הקמת אקדמיות פנים-ארגוניות ומרכזי סימולציה ייעודיים במגזר האזרחי, והופך את רמת הסמכת הרחפנים של חברת האבטחה למדד הליבה המרכזי לקביעת איכות ההגנה ההיקפית, היתרון התחרותי שלה בשוק והיכולת שלה להבטיח המשכיות עסקית מול איומי רחפנים מתפרצים.
שוק הרום הנמוך אינו מציג עוד אוסף של פלטפורמות טכנולוגיות מבודדות, אלא מערכת אקולוגית דינמית, מבוססת מידע ורוויית חיכוך, המעצבת מחדש את דוקטרינות הביטחון הלאומי והאבטחה הממסדית. המעבר המבצעי לרשתות DFR אוטונומיות ופריסת ה-AI בקצה הפכו את הממד האווירי האורבני לחלק בלתי נפרד מהמענה המבצעי המיידי, אך במקביל פתחו פתח חסר תקדים לאיומים אסימטריים מורכבים וחסיני לוחמה אלקטרונית, דוגמת נחילים אוטונומיים ורחפני סיב אופטי. המציאות החדשה הוכיחה כי המענה לאיומים אלו אינו יכול להישען על פתרונות עבר יקרים, אלא מחייב אימוץ מוחלט של עקרונות כלכלת החימוש וארכיטקטורה רב-שכבתית גמישה, המשלבת היתוך חיישנים מתקדם מבוסס לייזר ומכ"ם יחד עם אמצעי סיכול קינטיים מגוונים החל מתותחי נ"מ ורשתות פיזיות, ועד למשגרי מיירטים זעירים ותחמושת ייעודית לנשק קל. לצד פריצות הדרך הטכנולוגיות הללו, מחקרי שוק בינלאומיים עדכניים מדגישים חסם מבני חריף בשוק והוא היעדרן של הסדרות רגולטוריות ומשפטיות מוגדרות. שדות התעופה והמתקנים הרגישים חסרים כיום את הסמכות החוקית להפעלת אמצעי נטרול וסיכול אקטיביים, גם כאשר זוהה איום ברור ומיידי [7]. פער זה יוצר תקרת זכוכית מבצעית, שכן השקעות טכנולוגיות במערכות גילוי מתוחכמות מנוטרלות הלכה למעשה בתוך ריק רגולטורי המאלץ את המפעילים להמתין לאישור מגורמי אכיפה וצבא חיצוניים, ובכך נשחק חלון הזמן האופרטיבי הקריטי לתגובה. חוסר המוכנות המבני מול איומי הרום הנמוך, המאפיין את התעשייה בשנים 2026-2030, מחייב שינוי פרדיגמה עמוק גם בקרב מגזר הייצור המערבי ותעשיות הדיפנסטק, הנדרשות לגבש מדדי בידול ויתרון יחסי מובהקים מול חלופות ייצור גלובליות. נוכח החשש הגובר מפני פגיעות בשרשראות האספקה וזליגת רכיבים רגישים, תעשיות ההגנה המערביות מסיטות את מרכז הכובד מחומרה בסיסית וזולה לפיתוח מערכות בעלות חסינות סייבר מובנית, ארכיטקטורות תוכנה פתוחות ואינטגרציה רב-שכבתית חלקה, במטרה להבטיח את עצמאותם הלאומית ושלמותם של התשתיות הקריטיות והמתקנים המאובטחים [8]. תמונת השוק העתידית לשנים 2026–2030 מסמנת מעבר מואץ לארכיטקטורה אקולוגית אחודה ומבוססת מידע. השוק מוכרע כיום בנקודת המפגש שבין רשתות DFR אוטונומיות לבין מערכי הגנה ייעודיים נגד נחילים, כאשר מרכז הכובד מועתק לאנליטיקה בקצה ולהיתוך חיישנים מבוזר המסוגל לסווג ולנטרל איומים חסיני ל"א בתוך שבריר שנייה. במקביל, הא-סימטריה הכלכלית כופה על הייצור המערבי מהפכה ב"כלכלת החימוש", המעבירה את הדגש לפיתוח אמצעי Hard-Kill ומענים מבוססי לייזר, רשתות פיזיות ועד תחמושת ייעודית לנשק קל – שהופכים את משוואת ההגנה לברת-קיימא מול איומי רוויה מסיביים. השינוי המבצעי המהיר הזה מייצר שוק שבו רשתות הטכנולוגיה, שרשראות האספקה המאובטחות, ההסדרות הרגולטוריות ותוכניות ההכשרה המהירות אינן פועלות עוד במנותק, אלא משתלבות לכדי מקשה אופרטיבית אחת המגדירה מחדש את השליטה והריבונות ברום הנמוך של שמי המחר.
הכותב הינו מומחה לתחומי האבטחה, טכנולוגיות HLS וסייבר ויועץ למשרדי ממשלה, תעשיות ביטחוניות והמשק. בוגר תואר שני ובעל הסמכות ממלכתיות ואזרחיות בעולמות האבטחה והסייבר. בין היתר עוסק בייעוץ ופיתוח עסקי לגופים וחברות ביטחוניות בנושאי תיכנון ובניית הגנה, חדשנות וטכנולוגית אבטחה, תרגולים ואימונים בזירות האבטחה והסייבר.
[1] https://www.youtube.com/watch?v=Mu_2I5ugUH0
[2] https://www.jpost.com/defense-and-tech/article-902100
[3] https://i-hls.com/he/archives/133002
[4] https://www.youtube.com/watch?v=UQvBZKsdAAc
