This post is also available in:
English (אנגלית)
איומים כימיים, ביולוגיים, רדיולוגיים וגרעיניים (אב"כ) נחשבים לאחד מסוגי האיומים המסוכנים ביותר שחיילים עלולים להתמודד עמם. גילוי וטיפול בסיכונים אלה הם לרוב תהליכים איטיים, תובעניים ומסוכנים, המחייבים את הכוחות ללבוש ציוד מגן, להיכנס לאזורים מזוהמים ולאחר מכן לבצע תהליכי טיהור לעצמם, לציוד ולכלי הרכב. במצבים מסוימים, הסביבה פשוט מסוכנת מדי או בלתי נגישה לפעולה בטוחה של כוח אדם.
כדי להתמודד עם האתגר, צבא ארצות הברית מרחיב את השימוש במערכות אוטונומיות שנועדו לאתר, לזהות ולהפחית איומי אב"כ — מבלי לחשוף לוחמים ישירות לסכנה. מערכות אלה משלבות רובוטיקה, חיישנים ייעודיים, בינה מלאכותית וקבלת החלטות אוטומטית, ופועלות באופן עצמאי או לצד כוחות הלחימה, כ"שותף חכם" ולא ככלי פסיבי בלבד.
על פי דיווח של Interesting Engineering, מאמץ מרכזי בתחום זה הוא שילוב חיישני אב"כ על גבי פלטפורמות בלתי מאוישות. היוזמות, המנוהלות על ידי הגוף האחראי לפיתוח יכולות בתחום ההגנה מאב"כ, ובהן תוכנית שילוב חיישני אב"כ בפלטפורמות רובוטיות (CSIRP), מתמקדות בפיתוח מהיר ובהטמעה מבצעית של חבילות חישה מודולריות לכלים אוויריים וקרקעיים בלתי מאוישים. המטרה היא לקצר את זמני הגילוי, לשפר התרעה מוקדמת ולהפחית חשיפה — באמצעות שמירה על כוח האדם במרחק בטוח מהאזור המסוכן.
מערכות אב"כ אוטונומיות מסוגלות לפעול גם בסביבות הנתונות לעימותים, שבהן יריבים עלולים לנסות לפגוע בצוותי תגובה או לשבש תקשורת. באמצעות אוטומציה של תהליכי גילוי ומיפוי, המפקדים מקבלים מידע מהיר ומדויק יותר, תוך צמצום הסיכון לחיילים. יכולות אלה תומכות גם בפעילות רב־זרועית, באמצעות שיפור המודעות המצבית ואפשרות לתגובה מתואמת בין יחידות שונות.
דוגמה לכך היא מערכת האוויר הבלתי מאוישת CSIRP SkyRaider, המותאמת למיפוי איומי אב"כ. הרחפן מסוגל לשאת מגוון מטעני חישה ולהציג את האיומים שזוהו על גבי מערכות מיפוי ושליטה ובקרה. לאחר שיגורו, הוא יכול לטוס מעבר לקו הראייה, לנווט באופן אוטונומי, לתמרן במרחבים צפופים ולהמשיך במשימה גם אם ה־GPS או התקשורת משובשים.
בתרחיש אופייני, יחידה הפועלת באזור עימות עלולה להתמודד עם פליטה כימית בלתי צפויה בעקבות פגיעת טיל. במקום לשלוח חיילים לאזור שעלול להיות מזוהם, המפקדים יכולים לשגר את הרחפן כדי להעריך את היקף הסכנה ואת חומרתה. הנתונים שנאספים מאפשרים קבלת החלטות מהירה — כגון שינוי נתיבי תנועה או הפעלת מערכות טיהור רובוטיות לפינוי צירים חיוניים.
באמצעות העברת המשימות המסוכנות ביותר לפלטפורמות אוטונומיות, שואף הצבא לייעל את המענה לאיומי אב"כ, להפחית עומסים לוגיסטיים ולחזק את הגנת הכוחות — תוך שמירה על קצב פעולה מבצעי גם בסביבות שבהן חשיפה אנושית נחשבת לבלתי מתקבלת על הדעת.
