מי סומך על הסכם אי-תקיפת סייבר בין רוסיה לסין?

This post is also available in: English (אנגלית)

הסכמי אי-תקיפה שנחתמו בעבר בין מדינות, דוגמת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, נועדו למנוע פריצת מלחמה הגורמת נזק לחיי אדם ולרכוש. אולם מאז שהחלה מהפכת המידע בשנות החמישים נוספו סוגי מלחמות חדשים בעולם, וביניהם 'לוחמת הסייבר'. מטרתה של לוחמה זו היא הסבת נזק למערכת המחשוב של היריב, אולם מסתבר שגם אותה ניתן למנוע.

בתחילת חודש מאי נחתם בין רוסיה לסין הסכם שיתוף פעולה דו-צדדי בתחום ביטחון מידע. ההסכם מפרט צעדים משותפים ששתי הממשלות מתחייבות לקחת על עצמן, כולל חילופי מידע והגברת שיתוף פעולה בתחום המדע והאקדמיה. זהו למעשה מימוש חזונן של רוסיה וסין לביטחון מידע במרחב הקיברנטי – חזון השונה בהיבטים רבים מחזונו של המערב בנושא.  

היו שאפיינו את ההסכם כמהלך פוליטי גרידא בתקופה של מתח גבוה מול ארצות הברית ואירופה. לטענתם, מדובר בתגובה ללחץ הגובר של המערב על רוסיה בעקבות פעולותיה באוקראינה. עם זאת, מבט מעמיק בנושא חושף כי הסכם זה מהווה המשך לסדרת יוזמות דיפלומטיות קודמות בין שתי המדינות.

כבר בשנת 2009 רוסיה וסין חתמו על הסכם שיתוף פעולה בתחום ביטחון מידע בינלאומי. מאוחר יותר, בשנת 2011, שתי המדינות הגישו לאו"ם הצעה לקוד התנהגות בינלאומי בתחום ביטחון מידע. לאמיתו של דבר, היוזמות הללו מבקשות לקדם את השקפותיהן בנושאי ביטחון סייבר בדיונים בינלאומיים. מכאן שההסכם הדו-צדדי החדש איננו יוצא מן הכלל בהקשר זה.

ההסכם החדש מגדיר איומי סייבר באופן רחב ומעורפל, כהעברת מידע שיכולה לסכן את המערכות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של המדינה ואת סביבתה התרבותית, הרוחנית והמוסרית. הגדרה זו העלתה את חששות מדינות המערב, כי סין ורוסיה ישתמשו בסעיפים הללו כדי להגביל באופן מופרז את זרימת המידע החופשית באינטרנט.

בנוסף, המסמך קורא ליצור מערכת ניהול אינטרנט רב-צדדית ודמוקרטית, אשר עובדת בשקיפות ומעניקה למדינות ולממשלותיהן תפקיד גדול יותר בתהליך הניהול. מיותר לציין שעיקרון השליטה על האינטרנט עומד בניגוד עז למודל של המערב. ברם מה שמיוחד בהסכם הנוכחי הוא הדגש המרשים על שיתוף פעולה. ההסכם מפרט ברמה יוצאת דופן את הצעדים הקונקרטיים לשיתוף הפעולה, בעוד שהיוזמות הקודמות הותירו תחום זה מעורפל יחסית.

הסעיף המעניין ביותר מציג התחייבות לאי-תקיפה, במסגרתה רוסיה וסין לראשונה מציעות להימנע מ"תקיפות מחשב" הדדיות. עם זאת, שפת הסעיף עמומה ונוטה להשתמש במונחים שניתן לפרשם במגוון דרכים, למשל צירוף המילים 'שימוש בלתי הולם'.

אפשר לומר כי בהתחשב בהיקף הפעילות של רוסיה וסין במרחב הקיברנטי, בין השאר זו נגד זו, ההתחייבויות בהסכם נותרות מפוקפקות. בסופו של דבר ההסכם עצמו הוא רק צעד ראשון ומה שבאמת יכריע יהיה רמת יישומו. נשאר רק לחכות ולראות אם עתידו של הסכם זה צופן סוף דומה להסכם  ריבנטרופ-מולוטוב.

להרשמה לניוזלטר.