סריקות גוף בנמלי תעופה אינן אבטחה מספקת

This post is also available in: English (אנגלית)

מאז שנת 2008, הרשות לבטיחות התחבורה הוציאה 160 מיליון דולר על סורקים המזהים נוסעים אשר חשודים כנושאים נשק. אך הסורקים אינם מבצעים את עבודתם כיאות, כפי שצפתה הרשות בראשית.

פוליטיקו מדווח שהרשות לבטיחות התחבורה הוציאה 120 מיליון דולר על הסורקים עצמם ו- 40 מיליון דולר נוספים על סורקים "עירומים" אשר מפיקים תמונה ויזואלית מבוססת אנטומיה של גוף הנוסעים. המכונות הוצאו מכלל שימוש בחודש מאי, 2013 לאחר שנוסעים התלוננו על החדירה לפרטיות הכרוכה בבדיקת הסורקים.

טכנולוגיות דימות מתקדמות הן יכולות חדשות באופן יחסי, המשמשות במערכות סינון אנשים. טכנולוגיות אלו, אשר מופעלות בנמלי תעופה שונים ובסביבות אחרות המוגדרות רגישות או זקוקות לאבטחה, יכלו, כך האמינו פעם, לאתר סחורות לא-חוקיות מתכתיות וכן לא-מתכתיות. מערכת אחת שכזו, סורק הגוף Rapiscan Secure 1000, היה בשימוש נרחב בשדות תעופה ברחבי ארצות הברית בשנים 2009 ועד 2013. מבקרים עצמאיים מצאו שהמערכת מספקת הגנה חלשה מאוד כנגד יריבים מוגדרים. אפשר היה להסתיר סכינים, רובים וחומרי נפץ מגילוי על ידי תקיפת טכנולוגיית הרנטגן של המכשיר.

לפי HomeLand Security News Wire, תצוגה של כל חומרי הנפץ ונשקי הדמה שחוקרים הצליחו להעביר מבעד למערכות הסריקה כללה סכינים מתקפלות בגדלים שונים, סכין מטבח, רימוני יד ללא נפץ, מרצע, אקדחי יד, תחמושת, שריון רובה ציידים, וננצ'קות.

בנוסף, תוכנות וחומרות זדוניות יכולות להפחית את יעילות האבטחה והפרטיות במכשיר. תוצאות המבקרים בנוגע ליכולתו של סורק הגוף מעלות תובנות ולקחים על עיצוב, הערכה ועל תפקודן של אותן טכנולוגיות במערכות דימות מתקדמות.

להרשמה לניוזלטר.