צבא ברזיל יהיה אחראי על האבטחה הקיברנטית
This post is also available in: 
English (אנגלית)
הגישה הצבאית של ברזיל לחוסר הביטחון הקיברנטי עולה בקנה אחד עם מאמץ נרחב יותר למצוא תפקיד לכוחות המשוריינים הברזילאיים, במאה ה- 21.
כיום, ברזיל נחשבת לאחת המדינות המפותחות ביותר מבחינה טכנולוגית בדרום אמריקה, וזוהי גם דאגתו של הצבא. המדיה החברתית, הבנקאות המקוונת ופיתוח תעשיית התוכנה הם המנועים של המדינה.
עם זאת, לצד הסביבה האינטרנטית המפותחת, לא ניתן להתעלם מהצד האפל של העולם הדיגיטלי. תרמיות מקוונות, האקרים, ריגול ומעקב דיגיטלי קיימים גם הם. הבעיה היא מהי התגובה הנכונה לאיומים האלה, מצד הממשלה. ייתכן שהיא פירשה בצורה לא נכונה את טבעם ואת חשיבותם של האיומים האלה, וכתוצאה מכך, גם פספסה את הדרך הטובה לטפל בהם.
מסיבות פוליטיות, ממשלת ברזיל העבירה את מרבית האחריות על האבטחה הקיברנטית של המדינה לידי הצבא. בשעה שהצבא קיבל בשימחה את התפקיד החדש, העובדה שהוא היה אחראי על האבטחה הקיברנטית של הרשתות הצבאיות והאזרחיות מהווה חוסר התאמה שיכול היה להיות בעל השלכות מזיקות על ביטחון המדינה.
לא כל האיומים הקיברנטיים שווים ולכן לא מומלץ שהצבא יטפל בכולם. המחאות ההמוניות שהתרחשו בברזיל בחודשים יוני-אוגוסט 2013, לדוגמה, התנגשו עם עלייה חדה בפעילות ההאקרים, אך אם הצבא אמור לטפל בכך לבדו, הדבר היה מהווה איום בקנה מידה חברתי.
מאז החשיפות של אדוארד סנודן, שכללו האזנה של שירות המעקב האמריקאי לקו הטלפון של נשיא ברזיל דילמה רוסף, הדאגה של ברזיל בנושא הביטחון הקיברנטי עלתה. הסוכנות האמריקאית לביטחון המולדת מרגלת על הרבה רשתות לאומיות ומסחריות, אך בין ברזיל וארצות הברית שררו יחסי ידידות, מרבית הזמן. ההתפתחויות האחרונות יוצרות סקפטיות בכל הנודע לכוונות של ארצות הברית, ואל לה לוושינגטון לזלזל בנזק שגרמה אסטרטגיית המעקב העולמית שלה למוניטין.
בברזיל, אין דיון ציבורי או מחקר העוסק בגופים האחרים להשקת המתקפות הקיברנטיות, לאינטרסים ולמוטיבציה שלהם, לאופן שבו הם פועלים, או לסיבה ולאופן שבו הם עשויים להיות קשורים לארגוני פשע או לארגונים פוליטיים.
למרות שהיא פועלת בעלטה, ממשלת ברזיל בנתה במהירות תשתית אבטחה והגנה קיברנטית.
התגובה שלה מתמקדת במימד אחד או שניים של האיומים האלה – ובמיוחד באיומים הזרים. הגוף המרכזי שנוצר כתוצאה מהתגובה הזאת הוא המרכז הצבאי להגנה קיברנטית (CDCiber), אחת הישויות היחידות מסוג זה, הקיימות בדרום אמריקה. ועדיין, הדגש שהושם על התגובה הצבאית עשוי להיות לא תואם לאיומים הממשיים (בניגוד לאיומים הקיומיים), שהמדינה מתמודדת איתם. למרות האשמות לפיהן חיזבאללה מבריח נשק לכנופיות ברזילאיות (שרצות כבר עשרות שנים), למדינה יש מעט איומים קיברנטיים מממשלות זרות או ארגוני טרור.
עובדה זו מהווה חוסר התאמה עם האיומים האמיתיים העולים במרחב הקיברנטי. במקום להתמקד בפשעי סייבר בין לאומיים ופנימיים, שמהווים את הסיכון הגדול ביותר, המדינה מכפילה את כוחה בלוחמה במלחמות קיברנטיות, וביכולות למניעת טרור.
הממשלה מדגישה יתר על המידה נושאים רחבים יותר של ביטחון לאומי ואינה מטפלת בלב ליבו של הפשע הקיברנטי, המהווה את האתגר הקשה ביותר עבור התושבים.
הגישה הצבאית לחוסר הביטחון הקיברנטי בברזיל עולה בקנה אחד עם מאמץ נרחב יותר למצוא תפקיד לכוחות הצבא של ברזיל במאה ה- 21. מחד, הם מחזקים את השליטה על הגבול ואת הפעילויות למניעת סמים באמזונס ובאזור הגבול המשולש של ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי. מאידף, הצבא מחפש להרחיב את אחיזתו ולהשפיע במרחב הקיברנטי. לדוגמה, ה- CDCiber וסוכנות המודיעין המרכזית של ברזיל (ABIN) יצרו פלטפורמות לניטור המדיה החברתית, מתוך חשיבה שנערכה לאחר המחאות של שנת 2013.
בינתיים, מוסדות ציבוריים אחרים כמו המשטרה הפדרלית, אינם מקבלים משאבים ותמיכה נדיבה כל כך. ההתפתחויות האלה מתרחשות בהשראת הרצון של ברזיל לשפר את הישג ידה הגיאו-פוליטי ואת הרלוונטיות שלה. כמעצמה עולה, הממשלה הברזילאית מניעה את מבנה האבטחה הקיברנטית הקיים במדינה כדי שיפגין עצמה על יחסים דו צדדיים ועל זירות מרובות משתתפים. לדוגמה, בשנת 2013, הנשיא ביקש שהאו"ם יפתח מערכת משפטית בין לאומית חדשה שתשלוט באינטרנט.
ארכיטקטורת האינטרנט של ברזיל עדיין נמצאת בבנייה. בשעה שקיימות התפתחויות חשובות, עדיין יש קווים השנויים במחלוקת בין מוסדות, עדיפויות מימון מעוותות, דיון ציבורי מבולבל, אמצעי חקיקה סותרים וייבוא של פתרונות חיצוניים לאתגרים מקומיים. בינתיים, הצבא השתלט על משאבים לצורך הגנה קיברנטית, ולכך יש השלכות מסוכנות על החירויות האזרחיות באופן כללי.
זאת ועוד, העיסוק המוגבל של החברה האזרחית בדיונים הקשורים לאבטחה קיברנטית בברזיל משמעו שהצבא חופשי לשלוט ולקדם את ענייניו.
הצבא, אכיפת החוק והרשויות האזרחיות עשויים להגזים את הסיכונים בכדי להגביר את הגישה האפשרית שלהם למשאבים. אם ברזיל רוצה לבנות מערכת אבטחה קיברנטית טובה לכל מטרה, נדרש לקיים דיון מושכל בנושא.
לכל הפחות, הברזילאים צריכים להבין טוב יותר את הדינמיקה של כנופיות הפשע הקיברנטי, ואת הדרכים שבהן הפשע המסורתי עשוי לעבור לרשת. החברה בברזיל צריכה גם להשגיח על האופן שבו כוחות הביטחון מתאימים לצרכיהם את טכנולוגיות המעקב החדשות. מעל לכל, הממשלה צריכה לעודד דיון נרחב יותר עם אסטרטגיה תקשורתית ברורה לגבי הצורך באבטחה קיברנטית והצורות שהיא עשויה להתגלות בהן.
