קורט סיטה: מסוכני הביון ה"רדומים" שהשתילה רוסיה בישראל

This post is also available in: English (אנגלית)

מאת עמי דור–און

אחד מארגוני הביון המפחידים ביותר שידע עולם המודיעין והפעילות המשטרתית החשאית הסתתר במשך שנים רבות מאחורי השם הסתמי–ביורוקרטי – "הוועד לביטחון המדינה", אך מי שנחשף לפעילותו של "הוועד" הזה ידע היטב כי המדובר בזרוע הרצחנית והאלימה של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות – קג"ב (KGB). קג"ב שלח את זרועות התמנון שלו אל כל מרחבי העולם, גייס מרגלים תמורת תשלום וגם תחת מסווה אידיאולוגי, השתיל "סוכנים רדומים", הפעיל מרגלים מושתלים, ואסף מידע בכל תחום שהיה חשוב לבריה"מ: פיתוח נשק גרעיני, פעילויות בתחום ייצור אמצעי השמדה המונית (גזיים וביולוגיים), וגם "רכילויות" על מה מתרחש מאחורי הקלעים במערכות הפוליטיות.

אם להודות על האמת במקרים רבים נחל קג"ב הצלחה והדוגמאות לכך, גם בישראל, לא חסרות. למשל: ד"ר ישראל בר מקורבו, איש אמונו ויועצו של ראש הממשלה דוד בן–גוריון; המרגל ד"ר מרקוס קלינגברג, מנהל המכון הביולוגי בנס ציונה, העוסק בפיתוח אמצעי לחימה והתגוננות בתחומי הביולוגיה והגזים; שבתאי קלמנוביץ (בתחומי הפוליטיקה והקשרים עם ארגונים יהודיים בבריה"מ), וגם, כמובן, פרופ' קורט סיטה שהיה חבר בוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית.

על אף העובדה שבריה"מ התפרקה וגם הקג"ב הלך לעולמו לקראת סוף 1991 הפעילות המודיעינית של רוסיה לא פסקה מעולם. במקום קג"ב הוקם בדצמבר 1991 ארגון חדש בשם סו"ר (( Foreign Intelligence Service SVR שהוא שירות הביון הנגדי והחיצוני של רוסיה. אחת ממטרותיו המוגדרות של ארגון זה, המקביל לסוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (CIA) והמוסד הישראלי, הינו לחדור לארגוני טרור ולעמוד על כוונותיהם ושיטות פעולתם.

שיטות ההפעלה הבסיסיות של SVR לא השתנו – עדיין ניתן לשחד, לסחוט מידע באיומים, לגייס סוכנים ולהפעיל "רדומים" בעת הצורך. דבר אחד השתנה בפעילות הביון הרוסית והוא – יעדי איסוף המודיעין והפעלת סוכנים במדינות בהן קיים פוטנציאל להשגת מידע חשוב. אחת המדינות האלה היא ישראל. בראשם היזמי של ישראלים רבים מסתתר מידע מוביל בעולם בתחומי הלוויינים, מטוסים ללא טייסים, ייצור טילים, הפעלה מרחוק של כלי מלחמה, כל תחומי ההיי–טק, הגנת מאגרי מידע ממוחשבים ומה לא.

מבחינה מסוימת ישראל היא כר פעילות ביון פוטנציאלי שאין כמותו. לפני כעשרים שנה נפתחו שערי בריה"מ ומיליון יהודים חצו את מסך הברזל ועלו לארץ. הם נקלטו כאן היטב והגישה אליהם קלה יחסית כי רוסית היא שפת אמם. רק פתי יאמין כי במסגרת גל העלייה ההמוני הזה לא הגיעו לישראל גם לא מעט "רדומים". סביר להניח במידה רבה של מהימנות כי גם כיום פועלים בישראל מרגלים שהושתלו בארץ תחת מסווה כזה או אחר. הגיוני גם להניח כי חלקם פעילים למען שולחיהם בזמן אמת וכי אחרים מצויים במצב של "תרדמת" עד שיבוא יום הפקודה ומפעיליהם יוציאו אותם ממאורתם כדי להתחיל לאסוף ולחשוף את המידע המבוקש. סביר מאד להניח גם כי, שירותי הבטחון המסכל הישראלי מקדישים לא מעט זמן ואמצעים כדי לאתר במועד את הסכנות ולמנוע את הנזק, אבל כלל לא ברור אם אכן מקדישה המדינה די אמצעים וכוח אדם כדי להתמודד כראוי עם המערכת המתוחכמת של הביון הרוסי.

בארה"ב, למשל, מתוך מודעות לחומרת הסכנות הוקמה "סוכנות לביטחון המולדת" Home Land security Agency)) ואף נחקקו חוקים לגבי תחומי הפעילות והאמצעים שיעמדו לרשותה. בישראל עדיין לא קיימת חקיקה מן הסוג הזה וגם לא קיים גוף אחד שירכז את כל הפעילויות שכיום מפוזרות בהרבה גופים ממשלתיים, לא תמיד בתיאום הנדרש.

כדי להכיר את הסכנות, להבין כיצד פועלת השיטה הרוסית ואיך למנוע את נזקיה, ניתן להציג שלוש דוגמאות: ד"ר מרקוס קלינגברג, שבתאי קלמנוביץ' והראשון שבהם בחשיבותו, מרגל האטום, פרופ' קורט סיטה.

פרופסור מרקוס קלינגברג ( Marcus (Marek) Klingberg) שהגיע למעמד המכובד של ראש המכון הביולוגי בנס ציונה, טען בצביעות מרובה, בראיון מפורט בתכנית "עובדה" של אילנה דיין, לאחר שבילה שנים רבות בכלא הישראלי, חלקן בבידוד, כי בכלל לא היה מרגל, וכל מה שעשה היה פגישות מעת לעת עם שולחיו מן הקג"ב, שלהם סיפר "כמה סיפורים בלתי מזיקים". מזכרונו של קלינגברג נשמטה העובדה, אולי בכוונה תחילה, שהוא נשא במשרה ציבורית שבמסגרתה הגיע לידיו מידע סודי ביותר על התכניות האסטרטגיות–ביטחוניות של ישראל. הוא גם סירב לזכור כי התחייב, בחתימת ידו, לשמור את הסודות האלה מכל משמר וכי, למרות זאת, הפר בזדון את מחויבותו.

מה היו המניעים הפסיכולוגיים והענייניים למעשיו של קלינגברג קשה לדעת. למרות טענתו כי לא קיבל תשלום בתמורה למידע הסודי ביותר שמסר למפעיליו הסובייטים, אפשר גם שלא להאמין לו. כל מי שמכיר את שיטות העבודה של הקג"ב. יודע כי כסף ואידיאולוגיה הם "הילך חוקי" בהפעלת מרגלים. סביר להניח כי גם במקרה של קלינגברג הכסף החליף ידיים והופקד בחשבונות בנק בחו"ל על שמו של הפרופסור "הנחמד". ואולי לא רק כסף. אולי עטפו אותו מפעיליו באפוד של כבוד ועיטורי גבורה שהעניקו לו במפגשים סודיים באירופה. רק לקלינגברג פתרונים.

בכל הפרשה המוזרה הזו של קלינגברג וחשיפתו התקשורתית לאחר שחרורו איש לא הסביר מה, בעצם, היו הסודות שמכר לסובייטים "הסבא הטוב מרקוס". נכון שגם כיום התחום המרתק הזה של המחקר הביולוגי והאפידמיולוגי של ישראל עודו סוד כמוס. אבל דווקא בימים אלה, כאשר הפאניקה נזרעת בחוצות ישראל נוכח איומי השימוש ב"נשק להשמדה המונית" מצד "ידידים טובים" ממזרח ומצפון – ראוי להבין מה התמונה המדויקת יותר של האיום הביולוגי על ישראל שיש הרואים בו סיכון נורא יותר מזה הטמון בנשק הגרעיני, וראוי מאוד לדעת מה היה חלקו המכריע של קלינגברג בהעברת מידעים חיוניים לכל חורשי הרע נגדנו.

מחקר בתחום השימוש בנשק ביולוגי וכימי נועד לתת מענה בשני תחומים – הגנתי והתקפי. בתחום ההגנתי מדובר בהבנת מרכיבי נשק ההשמדה של האויב והאמצעים הנכונים להתגונן בפניהם, אם על ידי חיסון המוני של האוכלוסייה או בדרכים אחרות. בתחום ההתקפי – שבעיקרו נועד להוות איום הרתעתי כנגד איום ביולוגי–כימי ממדינות אויב – המדובר בייצור אמצעי לחימה ביולוגיים חדישים, מזיקים מאד ועמידים בפני אמצעי ההתגוננות הביולוגיים הידועים. על פי מה שפורסם בעולם על תחומי הפעילות של מכון המחקר הביולוגי בנס ציונה – זה בדיוק מרחב הפעילות המדעית המתקיימת המכון. ואלה בדיוק התחומים שבהם עסק במשך שנים רבות מרקוס קלינגברג.

וכך, בתמימות כמעט קדושה, מודה קלינגברג בפני אילנה דיין כי אכן סיפר למפעיליו "כמה סיפורים". הוא לא סיפר, את מה שללא ספק הבין היטב כמדען, כי הסודות שמסר או מכר היו מפתח רב–תכליתי. היה זה מפתח שהציג בידי אויבי ישראל את הנתיב המדויק כיצד להתגבר על ההגנות הישראליות ולהשמיד את בני עמו היהודים.

סוג אחר של בוגד היה שבתאי קלמנוביץ' (Shabtai Kalmanovich) המרגל שפעל בישראל למען ברית המועצות, גם תחת מסווה של איש עסקים. קלמנוביץ' נולד להורים יהודים מסורבי עלייה, תושבי ליטא שבברית המועצות. הקג"ב הסכים להעניק אשרות יציאה להורים תמורת שיתוף פעולה של בנם. והבן, שבתאי, קיבל את ההצעה והסכים להירתם למשימה.

משהגיע קלמנוביץ' לישראל השתלב בפעילות המחלקה לעולים של מפלגת העבודה. כך התאפשר לו להשיג מידע על פעילות "נתיב" – לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות. מטעם לא גלוי הסכים קלמנוביץ' לשמש כסוכן כפול ופעל כמקור מידע למען שירות הביטחון הישראלי (שב"כ) על מה שמתרחש מעבר למסך הברזל. כנראה שהמשחק הכפול היה מסובך מדי בעבור קלמנוביץ'. הוא נעצר והורשע במגעים עם סוכן זר, על סמך הודאתו, ונדון לתשע שנות מאסר, אך שוחרר אחרי חמש שנים וחצי. בשנים האחרונות לחייו התגורר קלמנוביץ' במוסקבה בה הוגדר כ"איש עסקים אמיד". תהיה האמת אשר תהיה, ב-2 בנובמבר 2009 נורה קלמנוביץ' למוות במרכז מוסקבה על ידי אלמונים שירו בו מנשק אוטומטי בעת שנסע במכוניתו.

סביר להניח כי את הסיבות לרצח יודעים רק רוצחיו, אך בעיקרון קיימות שתי אפשרויות. האחת – פעילותו כסוכן כפול, השנייה – סכסוך כספי על רקע עסקי.

המרגל הרוסי שגרם נזק גדול ביותר, דווקא בתחום הפיתוח של "האופציה הגרעינית" של ישראל, בראשית דרכה, היה מדען הגרעין פרופ' קורט סיטה (Kurt Sitte). מעקב אחר פעילותו יכול להיות שעור חשוב ומעניין בשיטות הפעולה של הקג"ב ואיך צריך להיזהר מפניהן ולשבש את פעילותן.

מאז הימים הראשונים לתחילת העבודות להקמת הכור הגרעיני בדימונה בתחילת שנות החמישים של המאה שעברה, החליטה ממשלת ישראל בראשות דוד בן גוריון, כי יש לדאוג דאגה יסודית לביטחון הפרויקט שהיה אז הסוד הכמוס ביותר של המדינה הצעירה. כדי לשמור על הסוד מכל משמר הוקם גוף ביון מיוחד שהסתתר מאחורי השם הסתמי "הלשכה לקשרי מדע" (לק"מ) כשמטרתו הראשונית אחת: לאבטח את עבודות ההקמה של הכור האטומי ולבדוק מבחינה ביטחונית את העובדים בפרויקט. תפקיד נוסף שהוטל על סוכני הלק"מ היה להשיג בחשאי, ברחבי העולם, טכנולוגיות גרעיניות רגישות שאי אפשר היה להגיע אליהן באופן גלוי.

עבודה רבה וחשובה הושקעה באבטחת הפרויקט החסוי באותם ימים אולם אנשי הלק"מ, עם כל תחכומם וחוכמתם, לא לקחו בחשבון תחום פעילות מודיעיני חשוב אחד: רשת הקג"ב הסובייטית, שכנפיה המבצעיות היו פרוסות בכל רחבי העולם. הפשלה הזו של הלק"מ איפשרה לברית המועצות לשתול "חפרפרת" בכירה ביותר בוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית. המרגל הסמוי הזה, שהיה ידידו הטוב של פרופ' ארנסט דוד ברגמן (Ernst David Bergmann) יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית ויד ימינו של דוד בן גוריון בכל הנושא הגרעיני , היה פרופ' קורט סיטה, מדען בעל שם עולמי בתחום הפיזיקה הגרעינית, יליד צ'כיה שבמשך שנים – מאז עלותו לישראל ב-1954 ועד שנעצר ב-1960 – היה גם ראש המכון לפיסיקה גרעינית בטכניון. לימים הסתבר כי לקג"ב הסובייטי היה חשוב מאוד לדעת, כבר באותם ימים ראשונים להקמת המדינה, אם ישראל מתקדמת רק בנתיב של הפקת אנרגיה גרעינית או שהיא פועלת גם בתחום צבאי .

פיתוח "האופציה הגרעינית" כאמצעי האולטימטיבי למניעת שואה שניה לעם היהודי, היה בעיני בן–גוריון ממש דיבוק. עד כמה היה מימושו של הנושא הגרעיני דחוף בעיניו ניתן לראות מעיון ביומניו של מקים המדינה. בעיצומה של מלחמת העצמאות נפגש בן–גוריון, בלשכתו בתל אביב, עם אחד מבכירי מדעני האטום של צרפת, ממקימי הכור הגרעיני הצרפתי הראשון. שמו היה משה (מוריס) סורדין (Morris (Sordin "יורד" במונחים של היום, בוגר מחזור ט"ז של הגימנסיה הרצליה בתל אביב, בנו של מייסד חברת המלח בעתלית ואחיה של דינה וורט לימים קצינת ח"ן ראשונה של צה"ל.

על הפגישה, שאותה אירגן המדען פרופסור אהרון קציר (Aharon Katzir) סיפר לימים סורדין: "הביאו אותי אל בן–גוריון בחשאי. הוא התעניין מאד באטום. חקר אותי בנושא הזה לפרטי פרטים. הירבה להדגיש את העובדה שיהודים רבים בעולם הם מומחים גדולים בתחום החדש הזה ועוסקים בפיתוחו. דיברנו על האפשרויות הרבות הטמונות באנרגיה אטומית".

סורדין לא היה המדען היחיד שאותו תיחקר בן–גוריון. במשך השנים התייצבו בלשכתו עוד רבים וטובים מחוקרי הגרעין מארה"ב, מצרפת ואף מישראל. אחד הבכירים בהם, שאף מונה לאחר הקמת המדינה, לראש הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית היה פרופסור ארנסט דוד ברגמן.

העובדות בכל מה שקשור למעלליה של ישראל בתחום הפיתוח הגרעיני היו באותם ימי ראשית המדינה בבחינת הסוד החסוי והכמוס ביותר. הקריה למחקר גרעיני בדימונה, הידועה כיום בתור "הכור בדימונה", שבראשית שנות המדינה הותקן בה כור גרעיני תוצרת צרפת, כונתה אז בשם הסתרים "טקסטיל דימונה", ממש כאילו היא מפעל טקסטיל שנועד לספק תעסוקה לתושבי דימונה. הסוד החשאי הזה – שפרטים מעורפלים ממנו דלפו משיחות עם גורמים שונים שקיימו מדעני האטום הצרפתים שרובם היו שותפים לסוד הישראלי – הגיע גם לאוזניהם הכרויות של מרגלי בריה"מ שהיו פרושים על פני רשת מידע עולמית, ממש כמו עכברים, בכל חור, כולל במחילות השלטון. אותם מרגלים ביקשו לדעת מה, בעצם, עושה ישראל בתחום הגרעיני.

כדי לספק מענה לשאלה הזו גייסו סוכני קג"ב את "מרגל האטום הראשון" פרופסור קורט פריץ סיטה (Kurt Fritz Sitte) שבמשך שנים לא מעטות היה גם ראש המכון לפיסיקה גרעינית בטכניון, מדען בינלאומי בתחום הקרינה הקוסמית, חבר בוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית וממקורביו של יו"ר הוועדה פרופ' ארנסט ברגמן.

מי היה קורט סיטה? כיצד הגיע המדען הנוצרי הזה לישראל? מדוע ריגל לטובת הגוש המזרחי, כיצד נלכד ומה עלה בגורלו – זה אחד הסיפורים המרתקים בתולדות עולם הדממה והסתר של קהיליית המומחים הישראלית שעסקה במשך שנים רבות במימוש "האופציה הגרעינית".

IHLS – Israel Homeland Security

קורט סיטה, גרמני–נוצרי, נולד בחבל רייכנברג שבאוסטריה ב-1910. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר החבל לתחום אזור הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ערב מלחמת העולם השנייה, לפני שצבאות הרייך השלישי "סיפחו" את צ'כוסלובקיה, כבר היה סיטה פיסיקאי מבטיח ומרצה באוניברסיטה של פראג. אבל סיטה לא היה רק מדען. הוא גם היה בשר ודם. בשלב זה בחייו, כאשר התנועה הנאצית כבר הרימה ראש, התאהב קורט הצעיר באשה שלא היה צריך להתאהב בה – צעירה יהודיה תושבת פראג – ואף נשא אותה לאישה. אולם האושר האישי לא נמשך זמן רב. עם סיום ההשתלטות הנאצית על צ'כוסלובקיה הורחק סיטה מן האוניברסיטה ויחד עם אשתו הועבר למחנה הריכוז בבוכנוואלד. שנים אחדות שהה הזוג במחנה הריכוז. אחת האגדות שניסו להסביר כיצד שרדו השניים את התופת הזו מספרת שהנאצים שמרו על סיטה כי הפיקו ממנו תועלת רבה. הוא כתב בעבור שומריו עבודות מדעיות שהובילו אותם לקבלת תארים אקדמיים.

לאחר השחרור יצאו סיטה ואשתו לאנגליה, שם עבר המומחה הצעיר השתלמויות מדעיות בהדרכתם של מיטב הפיסיקאים הבריטים. בתום השתלמותו קיבל סיטה משרת הוראה ומחקר באוניברסיטת סיראקוז בארה"ב והחל לעסוק בתחום התמחותו: פיסיקה גרעינית וקרינה קוסמית. למרות שסבלו בתקופה הנאצית נבע מכך שלא נטש את אשתו היהודייה היא לא החזירה לו טובה. כשבני הזוג עקרו לארצות הברית, התאהבה אשתו של סיטה בפיסיקאי אמריקאי, קולגה של בעלה מאוניברסיטת סיראקוז, וזנחה אותו לאנחות.

מתוך סיבה שלא הייתה ידועה אז פנה סיטה אל מפקדת FBI והציע את שירותיו. סיטה התקבל לשירות ואף היה פעיל במשך שנתיים. מה הניע את סיטה להצטרף לפעילות בבולשת הפדרלית – זו שאלה שהערכות לגבי התשובה עליה רבות. אבל קיימות מספר עובדות שיכולות להצביע על חשד מבוסס למדי: סיטה פעל בשליחות של "מפעילים", אולי צ'כיים אולי סובייטיים. החשד הזה – שאותו הציג לימים איסר הראל (Isser Harel) בספרו "ריגול סובייטי בארץ ישראל" – הוביל את מפקדת הבולשת הפדראלית לנתק את מגעיה עם סיטה. הניתוק הזה לא נעשה על בסיס ידידותי. אנשי FBI "נתנו" לסיטה להבין שמוטב לו לעזוב את ארה"ב. בעל כורחו יצא סיטה לדרך חדשה ובתוך זמן קצר מצא משרה בתחום התמחותו – באוניברסיטת סאו פאולו בברזיל.

את מידת החומרה שייחסו האמריקאים למעשיו הנסתרים של סיטה ניתן להבין מן הסיפור הבא שהתרחש זמן מה אחרי הגירוש מארה"ב. במסגרת מסעותיו "המדעיים" יצא סיטה בטיסה מסאו פאולו לרומא. מטוסו נחת נחיתת ביניים בניו–יורק. סיטה ביקש ללון לילה אחד על אדמת ארה"ב. השלטונות האמריקאים סירבו למלא את בקשתו לשהות במדינתם כ"נוסע במעבר". בו ביום, תחת משמר כבד של אנשי הבולשת הפדרלית, הועלה סיטה על מטוס אחר שטס בחזרה לברזיל.

באותם ימים, ראשית שנות החמישים של המאה ה-20, חיפשה הנהלת הטכניון בחיפה מומחה בעל שם שיהיה ניחן בכישורים מתאימים להקים מחלקה לפיסיקה גרעינית – נושא שהיה "אין" וזכה לביקוש רב בקרב הסטודנטים. במסגרת מסע החיפושים – ומספר מדעני הגרעין "החופשיים" בעולם באותם ימים לא היה רב – הגיעו בכירי הטכניון לסיטה. תוך זמן קצר סוכמו תנאי העסקתו והמדען המומחה עמד "לעשות עלייה", תחילה במעמד של תייר בעל דרכון זר. החל מאוקטובר 1954, מועד תחילת שנת הלימודים האקדמית, כבר היה סיטה חבר הסגל האקדמי של הטכניון.

סיטה מימש את כל התקוות המדעיות שתלו בו ראשי הטכניון. היה לו חלק מכריע בהקמת המחלקה לפיסיקה גרעינית במוסד המדעי המכובד ביותר בישראל, ואף מונה, כבר בשנת 1955, לנשיא אגודת הפיסיקאים בישראל. בתוקף מעמדו המקצועי נהג סיטה להיפגש, בנסיבות מקצועיות וגם חברתיות, עם רבים מבעלי הסודות הגרעיניים בישראל. באמצעות קשרים אישיים אלה נחשף פרופסור סיטה לא רק לכל נושאי המחקר בטכניון, אלא גם לכל העבודות המדעיות במסגרת מכון וייצמן למדע – שעסק רבות בתחום המחקר הגרעיני על גווניו השונים – וגם במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים.

הקשר המחודש של סוכני המודיעין של הגוש המזרחי עם פרופסור סיטה נוצר בסוף קיץ 1955. סיטה, הצנום ובעל המצח הגבוה במיוחד, עשה את דרכו ברגל מבית הטכניון הישן בהדר הכרמל, אל ביתו שבמעלה הכרמל, שם התגורר עם יהודית ארנון, ממייסדות המכון לפיזיותרפיה בבית החולים רמב"ם בחיפה ולימים אשתו השנייה. באחת הסימטאות המוצלות בשדרות עצים ירוקות, ניגש אליו צעיר בלונדיני ולהפתעתו הרבה של סיטה פנה אליו בצ'כית. הצעיר הציג את עצמו, בנימוס רב, כעובד קונסולרי של צ'כוסלובקיה, שבאותם ימים הייתה לה שגרירות בישראל, והציע לפרופסור המכובד הצעה שלא נראתה מזיקה. "אני מבקש שתיפגש עם מישהו מהממונים עלי" הציע הבלונדי. ללא כל מיגבלות של זהירות אלמנטרית קיבל סיטה את ההצעה. הוא נפגש עם אחד "הממונים" במקומות ציבוריים ואף אירח את "הממונה" בביתו. מכאן ואילך, במשך חמש שנים, קיים סיטה עשרות פגישות עם מפעיליו, בדירתו ובבתי קפה שונים בחיפה. כעבור שנים אחדות, ממש לפני מעצרו, כבר החל השב"כ לתעד את הפגישות של סיטה, כפי שנחשף במהלך המשפט בעקבות המעצר. למשל: פגישה שהתקיימה ב-22 במרס 1960, בחמש אחה"צ בבית הקפה "קריפס", ופגישה שנערכה ב-19 באפריל באותה שנה בבית הקפה "שטרנהיים". פגישות התקיימו גם בגן בנימין הסמוך.

במשך כחצי עשור העביר סיטה לאנשי הקשר הצ'כים שלו כל מידע שביקשו. בתמורה "סידרו" לו המפעילים סיורים בחו"ל במסווה של "פעילות מדעית" באקדמיה למדעים בצ'כוסלובקיה ובמוסדות מדעיים אחרים. בביקוריו אלה נפגש סיטה תמיד עם אביו הקשיש ועם אחותו – שנישאה גם היא ליהודי. בכל אחד משלושת ביקוריו בצ'כוסלוביקה נפגש סיטה עם "הקומיסאר" – כינוי הקוד של המרגל שניהל את רשת המודיעין הצ'כי במזרח התיכון, האיש שעמד בקשר קבוע ורצוף עם בכירי המודיעין הצבאי הסובייטי. הקומיסאר לא היה מרגל פשוט. הוא היה בעל הכשרה הנדסית פיסיקלית. הוא ידע מה ואיך לשאול. הוא ביקש לדעת מה מידת הסיוע של ארה"ב למוסדות המחקר בישראל, אך במיוחד רצה לדעת כל פרט, קטן כגדול, על הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית. פרט אחד לא היה צורך לגלות לקומיסאר. הוא ידע כי ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל הוא פרופסור ארנסט ברגמן, יליד גרמניה. בהקשר הזה ביקש לדעת דבר אחד עיקרי: האם הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל היא חלק מגוף צבאי או חלק מגוף אזרחי. ובאופן הכי מפורש: האם ישראל פונה, אכן, רק לנתיב של הפקת אנרגיה גרעינית או שמא היא פועלת גם בתחום הצבאי.

סיטה היה מרגל. על כך אין מחלוקת. אך כנראה שהאופי החשאי שנדרש ממרגל טוב לא היה תכונה שהפרופסור הנכבד ניחן בה. מספר צעדים ראוותניים שנקט היו מן הסוג שמרגל מקצועי לא אמור לפעול על פיהם. הצעד הראשון התרחש בסוף 1956. במחאה על "מבצע סיני" עזב סיטה את הארץ וחזר אליה רק כעבור מספר חודשים. צעד אחר: סיטה אהב את החיים הטובים, האקסטראווגאנטיים משהו. באחת מנסיעותיו לחו"ל רכש בשווייץ מכונית חדשה שאותה ייבא לישראל. המכונית נשאה מספר של קאנטון ציריך. באותם ימים לא היו מכוניות רבות בארץ ומכונית בעל מספר זר הייתה מראה נדיר ביותר ומושכת תשומת לב, מיותרת לגמרי מבחינתו של מרגל. כאשר נשאל סיטה מדוע הוא נוסע במכונית עם תג רישוי שוייצרי הוא השיב, כי "מבחינה כלכלית יותר קל להחזיק במכונית כתייר ולהחליפה כל שנתיים, ללא צורך לשלם מסים עליה, מאשר לרכוש מכונית כתושב ישראל". מבחינה כלכלית סיטה צדק. אבל לא מבחינת החשיפה ותשומת הלב הציבורית שמשך על עצמו.

בשלב מסויים כנראה חשד סיטה כי יש מי שעוקב אחריו. בעצת מפעיליו, ככל הנראה, החליט לבנות לעצמו "אליבי". סיטה פנה לנשיא הטכניון, באותם ימים כיהן במשרה זו יעקב דורי (Yaakov Dori) מי שהיה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, וסיפר לו על מגעיו עם נציגי השגרירות הצ'כוסלובקית. סיטה הציג בפני דורי "עובדות" מסולפות. "כל מה שביקשו ממני" אמר "היה לחזור לעבוד בצ'כוסלובקיה". את האמת המשיך סיטה להסתיר.

כנראה שסיטה העריך כי יצירת ה"אליבי" הזה אין בה די כדי להגן על עצמו באופן מלא. מן הטעם הזה המשיך לקיים את מגעיו עם נציגי השגרירות הצ'כוסלובקית תחת מעטה של חשאיות כמעט מוחלטת. הוא מעולם לא השתמש בשירותי הדואר וגם לא בטלפון כדי לקבוע פגישות ולתאם העברת מידע. סיטה ומפעיליו נהגו לקבוע נקודות מפגש אישיות. אם התרחשה תקלה – סיטה פשוט לא היה מגיע. המרגלים קבעו לעצמם מירווח זמן המתנה ומקום מיפגש אלטרנטיבי במועד אחר. אם מועד הפגישה חלף והמופעל או המפעיל לא הגיעו – ידעו המעורבים כי הפגישה לא תתקיים, עזבו את המקום והמתינו למועד הבא.

אקט הריגול החשוב האחרון של סיטה התרחש בספטמבר 1959. "המומחה לקרינה קוסמית" כפי שאהב להגדיר את עצמו, המרגל שחשד כי עוקבים אחריו, יצא ל"כינוס מדעי" במוסקבה. עם מי מן הקומיסארים הסובייטים נפגש ואיזה מידע מסר להם – זאת אפשר רק להעריך. אך על עובדה אחת אין מחלוקת: זמן לא רב לאחר שובו לארץ כבר היו בידי השב"כ כל ההוכחות שנדרשו כדי לעצור את "הפרופסור הגרעיני".

סיטה נעצר ב-14 ביוני 1960, בדירתו השלווה במעלה הכרמל, כאשר אנשי השב"כ פורצים לדירתו בהפתעה גמורה. אנשי הביטחון ערכו חיפוש יסודי בדירה והחרימו פריטים רבים, בהם יומניו של סיטה ורישומים שהתייחסו לפגישותיו החשאיות עם עובדי השגרירות הצ'כית. הפרופסור שידע מעט מאד עברית ודיבר בעיקר גרמנית ואנגלית נלקח למתקן חקירה וכאילו נעלם מעל פני אדמה. רק כעבור שבועיים נודע לעמיתיו כי הוא עצור בחשד של "ריגול חמור" לטובת שירותי הביון של הגוש המזרחי וכי הוא שוהה בבידוד בכלא דמון שבמורדות המערביים של הכרמל מול בית אורן.

בכירים בטכניון חששו שהמעצר יטיל כתם על המוסד והפעילו לחץ לחסל את הפרשה ולגרש את סיטה מהארץ. אחדים, בהם פרופ' ערי ז'בוטינסקי (Eri Jabotinsky), שהיה אז מראשי ארגון הסגל האקדמי בטכניון, ניסו להתערב לטובת הפרופסור העצור, אך ללא תועלת. על מסע הלחצים הזה סיפר לימים ראש שירותי הביטחון דאז איסר הראל (Isser Harel): "הנהלת הטכניון וחלק נכבד מקהילת המדענים הפעילו לחץ על ראש הממשלה (בן–גוריון) כדי שיתערב להפסקת ההליכים המשפטיים נגד הפרופסור החשוד בריגול. בן–גוריון שאל לדעתי. אמרתי לו כי הדבר לא ייתכן – אין להפלות לטובה 'אנשים חשובים' או 'אנשים חשובים מאוד' על פני כל האחרים אשר יועמדו למשפט אם יוחשדו בריגול. בית המשפט הוא שיקבע אם אשמים הם אם לאו".

ב-5 בנובמבר 1960, כחצי שנה לאחר מעצרו, נפתח משפטו של סיטה בדלתיים סגורות בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטים יעקב אזולאי, יוסף כהן, לימים שופט בעליון, ואוגניה וינוגרדוב, לימים נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה. פרופ' סיטה הואשם במסירת ידיעות העלולות להיות לתועלת האויב ובמסירת ידיעות סודיות מתוך כוונה לפגוע ביטחון המדינה.

ההרכב של שלושת השופטים המחוזיים שלח את פרופ' סיטה לחמש שנות מאסר בפועל. "המקרה הנוכחי ונסיבותיו המיוחדות", אמר השופט יעקב אזולאי, "קשה להשוותו לכל מקרה מאותו סוג שנידון בבתי המשפט בארץ. העבירות חמורות, הן במהות והן בעונש שהן גוררות – קיום מגע עם סוכנים זרים במשך תקופה של ארבע וחצי שנים". למרות העונש הקל יחסית – שלא שונה גם לאחר הערעור בבית המשפט העליון – המשיך עו"ד יעקב סלומון (Jakob Salomon), פרקליטו של סיטה, בניסיונותיו להשיג לו חנינה, אך לשווא. ראש הממשלה, דוד בן גוריון, כתב לפרקליט החיפאי: "לא ייתכן משוא פנים למי שהוא פרופסור. להיפך. חטאו, באשר הוא איש מלומד, כבד יותר מחטאו של אדם פשוט. סיטה נהנה מזכות הכנסת אורחים בארצנו – והוא מעל וריגל. עליו לשאת בעוונו ככל פושע".

אחת השאלות שנותרו פתוחות גם אחרי המשפט הייתה סוגיית המניע: מה הביא אדם בעל שם עולמי כמו פרופ' סיטה לרגל ולספק לסוכנים זרים מידע בנושאים רגישים כל כך? עו"ד יעקב סלומון, טען כי שירותי הביון של הגוש הקומוניסטי סחטו את פרופ' סיטה, ואיימו עליו שאם לא ישתף פעולה, יפגעו באביו ובאחותו, שהתגוררו בצ'כוסלובקיה.

איסר הראל, לעומת זאת, מרחיק לכת וטוען בספרו כי פרופ' סיטה היה מלכתחילה סוכן מושתל של שירותי הביון הקומוניסטיים. "בבוכנוואלד התיידד עם אסירים אחדים שנתמנו לאחר שחרורם לתפקידים בכירים בשירותים החשאיים הצ'כיים. בשנים 45'-48' שירת סיטה באגף מיוחד של המודיעין הצ'כי. ב-48' יצא למערב כאיש מדע שהחליט כביכול לבחור בחופש ולעזוב את ארצו הנתונה תחת שלטון קומוניסטי. סיטה קיבל מלגת מחקר באוניברסיטת אדינבורג, ואחר כך עבר לאוניברסיטת מנצ'סטר. משם עקר לארצות הברית וכיהן באוניברסיטת סיראקוז כפרופסור לפיזיקה. למעשה" הוסיף הראל, "השירותים החשאיים הצ'כיים הניחו לפרופ' סיטה לצאת למערב והחלו להפעילו כשהגיע לארצות הברית. היה עליו להעביר ידיעות על הפוטנציאל המדעי האמריקאי. האף.בי.איי חשד בסיטה, חקר אותו וניסה זמן מה להפעילו כסוכן כפול. הניסיון הזה לא עלה יפה מפני שמפעיליו האמריקאים הגיעו למסקנה שאין לתת בו אמון. וכך נאלץ פרופ' סיטה לעזוב את ארצות הברית".

*

סוף דבר: סיטה, בעל האזרחות הגרמנית, השתחרר מהכלא ב-26 במרס 1963 אחרי ניכוי שליש מתקופת מאסרו בעבור התנהגות טובה וזמן קצר לאחר מכן טס לגרמניה יחד עם אשתו, יהודית ארנון. השניים השתקעו בעיר פרייבורג וסיטה השתלב במחקר המדעי באוניברסיטה המקומית. מאז לא דרכה כף רגלו בישראל. שנים ספורות לפני מותו ניסו מספר עיתונאים ישראלים ליצור איתו קשר טלפוני. תשובותיו היו מנומסות ועיקרן היה זה: "מאז עזבתי את ישראל, רק סבלתי מהפרשה. עכשיו אני רוצה לחיות עם אשתי בשקט את שנותיי האחרונות. הניחו לי". סיטה מת בתחילת שנות ה-90.