האם על ישראל לקוות לנפילתו של אסד?
This post is also available in: 
English (אנגלית)
כמה מהישראלים הבולטים הביעו את העדפתם לנצחונו של בשאר אל-אסד במלחמת האזרחים בסוריה. זו גישה מוטעית מסיבות מוסריות ואסטרטגיות.
ראשית, צידוד בדיקטטור שטובח בעמו שלו, ואפילו משתמש בנשק כימי על מנת להישאר בשלטון – הוא מבחינה מוסרית מגעיל. ברמה הנורמטיבית, הדיקטטורה הברוטלית של אסד היא לא העדפה מקובלת במדינה דמוקרטית כמו ישראל, גם אם החלופות לאסד הן לא מאוד מפתות (האופוזיציה הסורית כוללת אלמנטים רדיקליים סונים – כגון אל קאעידה – שגם הם לא מציגים רגישות גדולה לזכויות אדם). בעולם האמיתי יש לעתים צורך לסבול בשתיקה דיקטטורה עבור מגוון רחב של סיבות, אבל תמיכה מפורשת בה היא כבר מבוכה מוסרית.
שנית, הצהרות ישראליות לטובת אחד מן הצדדים במאבקים הפנימיים בתוך גופים ערבים הם תמיד ברכה מעורבת. אף אחד בעולם הערבי לא מעוניין להיות "נגוע" בחיבור עם היהודים או המדינה ציונית. אמנם קשרים עם ישראל יכולים להיות קירבה מאוד שימושית, לקירבה מפורשת לישראל יש השפעה שלילית של דה-לגיטימציה. לכן, גם אם יש לישראל העדפות מלשה, מנהיגים ישראליים צריכים לסתום את הפה.
שלישית, הרעיון שישראל יכולה לעזור להנדס תוצאה פוליטית מסוימת בקרב השכנים הסוררים שלה מציג בורות רוחנית והיסטורית מדהימה. בריטניה וצרפת שלטו במזרח התיכון במשך עשרות שנים ולא היו מוצלחים מאוד בשינוי דרכי ה- 'ילידים' לניהול העניינים שלהם. בשנת 1982, ישראל התפתתה ליצור סדר פוליטי חדש בלבנון ונכשלה כישלון אומלל. כישלונות גדולים נוספים כוללים את מאמצי המאה עשרים ואחת של ארה"ב ליצירת עיראק ואפגניסטן בתדמיתה. שינוי בחלק זה של העולם יכול לבוא רק מבפנים על ידי מנהיגים מקומיים. לצערנו, המזרח התיכון גידל רק עריצים מהסוג הגרוע ביותר, כמו סדאם חוסיין ומשפחת אסד, לא בדיוק חומר המנהיגות שאזור כזה זקוק לו נואשות להימלט מהבערות, מהעוני ומהדיכוי.החריג הבולט הוא כמאל אתאטורק, שהישגים נמצאים כעת נשחקים על ידי הממשלה בטורקיה המובלת ע"י ה- AKP.
רביעית, וחשוב מכל, תמיכה באסד משקפת הבנה לקויה של מציאות אסטרטגית אזורית. סוריה תחת שלטון משפחת אסד היתה במשך שנים הברית היציבה ביותר של הרפובליקה אסלאמית של איראן במזרח התיכון. איראן היא האתגר האסטרטגי הגדול ביותר לביטחון הלאומי של ישראל, בעיקר בגלל שאיפתה להשגת נשק גרעיני.הישרדותו של משטר אסד היא אינטרס איראני עליון, על מנת לבסס את השליטה השיעית מהמפרץ עד לים התיכון, וזו בדיוק הסיבה שאיראן משתמשת בהשפעתה בעיראק ובלבנון לשלוח לוחמים שיעים כדי לתמוך במשטר העלאווי בסוריה .
איראן היא האויב המושבע של ישראל, ולכן החלשת אירן צריכה להיות העדיפות הראשונה של ישראל במדיניות החוץ שלה. נפילתו של אסד תהיה מכה גדולה לשאיפותיה של איראן לשליטה במזרח התיכון. זה באינטרסים של ישראל, שהשפעתה של איראן באזור תיחלש.
ייחוס מתינות למשפחת אסד משום שהיא שמרה על הגבול שקט ברמת הגולן הוא מטעה במידה מסוימת. במהלך כל השנים האלה, סוריה לא היססה לגרום לישראל לדמם באמצעות שליחיה בלבנון, חיזבאללה וקבוצות פלסטיניות קיצוניות. יתר על כן, אסד "המתון" ניסה לפתח אופציה גרעינית בסיוע של צפון קוריאה ואיראן. אם אסד יישאר בשלטון, הוא יכול לנסות שוב. יתר על כן, תמיכה ישראלית פתוחה לאסד מעמידה את ישראל במחלוקת עם רוב העולם הערבי הסוני. בשלב זה, עמדה כזו היא לא חכמה. לא משנה מה העמדות הרשמיות שמציגות מדינות סוניות לגבי ישראל, הן בעלות הברית של ישראל בניסיון למנוע גרעון של איראן. צידוד בעם אסד מערער את שיתוף הפעולה בתחום זה. מסדרון סעודי לתקיפת מתקני גרעין איראניים הוא לא תרחיש מופרך אם ישראל משחקת חכם במזרח התיכון.
לבסוף, ההעדפה המובנת למדינות חזקות, ולא מדינות כושלות, על גבולותיה של ישראל – משום שמדינות כאלה הן קל יותר להרתיע – אינה בהכרח כלל אצבע נכון. חוסר יציבות בסוריה – תוצאה סבירה של נצחון האופוזיציה, נראה מסוכן יותר ממשטרו של אסד, שהפנים את כללי המשחק. עם זאת, סוריה יציבה יכולה להפוך למדינה סוררת כמו צפון קוריאה. ההיסטוריה מלמדים אותנו כי מדינות לא תמיד מתנהגות באופן רציונלי ובאופן אחראי. יתר על כן, האמת הבסיסית היא שיש למדינות יכולות גדולות יותר מאשר ארגונים שאינם מדינה כדי לגרום כאב לשכניהם. לכן, בהגדרה, מדינות חזקות מסוכנות יותר ממדינות כושלות. רק מדינות חזקות יכולות לתמוך בתכנית טילים ארוכי טווח או לפתח נשק גרעיני. לדוגמה, משטר סלפי חזק במצרים הוא פוטנציאל מסוכן יותר ממצרים שיש בה בעיות אכיפת ריבונות על כל שטחה. תוהו ובוהו בקרב שכנותיה של ישראל לא צריך להיות חשש, לפי שהוא מחליש אותם. התוצאה המשמעותית ביותר של המהפיכות הערביות בשנים האחרונות היא היחלשותה של המדינה הערבית, שהגדילה את פער הכוחות בין ישראל לשכנותיה.
למזרח התיכון יש לגשת בענווה, בעיקר על ידי מדינות קטנות כמו ישראל. ירושלים לא יכולה לבחור את שכנותיה ואת המשטרים שלהם, זה יכול רק למזער את היכולות שלהם לפגוע בישראל. לכן, האינטרסים של ישראל הם מאוד ברורים: להישאר מחוץ למאבקים הפנימיים בסוריה, ולהרוס את יכולות צבאיות של האויב, יכולות עם פוטנציאל משמעותי לפגיעה בישראלים.
מאת פרופסור אפריים ענבר,
מרכז בגין-סאדאת ללימודים אסטרטגיים
