סוכני הדממה – הנשק החשאי

This post is also available in: English (אנגלית)

סוכני המלחמה השקטים. בעוד מדינות מסוימות ממשיכות לפתח נשק קטלני מאד או בלתי קונבנציונאלי, יש מדינות אחרות המפתחות סוכנים שקטים, כלי הטעייה שבסופו של יום עשויים לשבש את הפעלתם של כלי ההרס.

בהתאם לדיווחי עיתונות שפורסמו לאחרונה, ישראל הצליחה להאט את המרוץ האיראני לפיתוח נשק גרעיני, ע"י שימוש בווירוס מחשב מסוג "תולעת". הווירוס, לפי הדיווחים, עשה שמות במתקני הסרכזות האיראניים העובדים על ייצור אורניום לתוכנית הגרעין האיראנית.

ישראל לא הגיבה לתוכניות הספקולטיביות שהופיעו לגבי זהות הגורמים שמאחורי מתקפת הסייבר, אך האיראנים נאלצו לאשר שה"תולעת" הייתה יעילה מאד בעיכוב תוכנית הגרעין שלהם. סיפור זה הינו עדות נדירה לסוג זה של "מלחמה מקבילה" המתנהלת במחשכים ובמקומות הרחוקים מאד מאזורי מלחמה מוכרזים.

רק לאחרונה, הלבנונים טענו שהם מצאו סלעים מלאכותיים בהרים המשקיפים על כמה מהאזורים האסטרטגיים ביותר בארצם. הם הציגו צילומים של ציוד שהוסתר בתוך ה"סלעים" שהשאיר מעט מקום לספק לגבי מקור הציוד. שוב, ישראל לא הגיבה אך הכתובת נשארה בבירור על ההר. לפניכן, הלבנונים טענו שהישראלים חדרו לתשתית הסלולארית שלהם וכי הדבר נעשה כחלק ממאמץ ריגול נרחב.

פרסומים אחרים דלפו באמצעות ויקיליקס, וטענו כי ההתקפה על המתקן הגרעיני בסוריה ב-2007 נעשתה על ידי ישראל ושמטוסי קרב של חיל האוויר חדרו למרחב האווירי של סוריה לאחר שישראל הצליחה להשתלט על מערכת ההתראה המוקדמת של המדינה. יש לשים לב כאן לניואנסים – לא שיתוק המכ"מ הסורי אלא השתלטות עליו, באופן שלא איפשר סיכוי לגילוי של מטוסי קרב ישראלים.

כל אלה הן כמובן ידיעות מודלפות וסיפורים "דמיוניים" של עיתונאים, אבל אם רק מקצת מזה נכון, המגמה ברורה לחלוטין. כדי לנצח במלחמה או לבצע התקפה "כירורגית", לא מספיקים מטוסי קרב עם פצצות מדויקות. נדרש לתמרן את האויב, להונות אותו, לגרום למבוכה ולהסתלק מהזירה מבלי להיתקל בהתנגדות.

ההערכה הבאה, אף כי היא מהווה הכללה, נמסרת בכוונה, ומבוססת על צירוף עובדות מסוימות; ישראל היא מעצמת על בתחום ההי טק. לצה"ל ולמוסד יחידות מיוחדות המפתחות כלים למלחמות סייבר. יחידות אלו מנסות להימצא לפחות צעד אחד לפני כל מי שהינו או עלול להיות אויב פוטנציאלי.

יש להניח כי, בדומה לתחומים אחרים, ישראל מרגישה את הצורך להישאר במרחק רב לפני האחרים. הדבר קרה עם כלי הטייס הבלתי מאוישים (UAV) שנדרשו עבור המלחמות. נראה הגיוני שעקב הצורך לספק כלים מתאימים למלחמת הסייבר לכוחותיה המזוינים ולשירותים החשאיים שלה, ישראל מיצבה עצמה לפחות דור אחד לפני אויביה.

ישראל הרסה את הכור העיראקי ב-1981. לפי דיווחי העיתונות ישראל הצליחה להרוס שיירות נשק בדרכן לרצועת עזה שעשו את דרכן דרך מדבריות סודן. לפי דיווחי עיתונות ישראל הצליחה אפילו ליירט משלוחי נשק לחיזבאללה בלבנון תוך תמרון האוניות שנשאו אותם לתוך "מלכודות" שהוכנו מראש.

אין ספק שמלחמות סייבר מתנהלות במזרח התיכון על בסיס יומי והן הופכות להיות מורכבות יותר, מתוחכמות יותר וממוקדות יותר.

חלק מה"טריק" של מלחמות סייבר צבאיות אלו הוא לגרום לאויב לחשוב ששום דבר לא קורה. שלא כמו במצבים אחרים הכרוכים בלוחמה אלקטרונית, בהן האויב מקבל אינדיקציות על כך שמשהו לא טוב קרה במהלך מלחמת הסייבר, כאן הטריק הוא לשמור על המכ"מ ויתר חיישני האזהרה רגועים על שההתקפה נגמרת. ההפתעה במקרים אלו היא מושלמת ומהירה.

בעוד ישראל ממשיכה לרכוש ולייצר את כלי הנשק המתקדמים ביותר, המומחים בסוג זה של לוחמה ממשיכים לחפש את הפרצה הבאה בחומת ההגנה של היריב. זוהי מלחמת מוחות, בין רעיונות "דמיוניים" המבוססים על ניסיון רב שנים אך גם על העובדה שהמתקנים הלאומיים המתקדמים ביותר של כל מדינה תלויים במחשבים. "ה-"firewalls" קיימים שם, אך הלוחמים החדשים מחפשים את הפרצה הזעירה ביותר, ואם להאמין לדיווחים שפורסמו לאחרונה, נראה שהם גם מצליחים למצוא אותה.

האם התקפות סייבר יכולות לנצח במלחמה? האם התקפות אלו יכולות להפוך תחליף למלחמות עם מערכות נשק אמיתיות? משיחות עם מומחים ניתן לקבל תמונה סותרת במקצת – בעוד יש האומרים שאלו הם פני המלחמות העתידיות, אחרים אומרים שזהו רק אמצעי משלים. דבר אחד ברור, שככל שהמטרה חשובה יותר, כך המאמץ לשלב בה "נשק סייבר" יהיה נרחב יותר.

הדילמה בקשר למלחמות הסייבר מזכירה במידה רבה את הדילמה הקשורה בשימוש במל"טים. האם חיל האוויר צריך להשקיע בפלטפורמות מאוישות, או שעליו לתעל במקום זאת את תקציביו המוגבלים לעבר מל"טים נוספים ומתוחכמים יותר. ? שתי דילמות אלו יישארו בלתי פתורות בשנים הקרובות, היות ואין שום גנרל, שלא להשכיר פוליטיקאי, אשר יכול או רוצה להחליט החלטה זו.

עם זאת, דילמה יכולה לפעמים לספק פתרון עבור עצמה. המל"טים עומדים לקחת על עצמם משימות רבות של כלי טיס מאוישים, בקצב גובר והולך. מספיק לראות את הכמות הגדלה של תוכניות כלי טיס בלתי מאוישים למטרות תקיפה (UCAVS) כדי להבין את המגמה המתגברת הזאת. אותו דבר ישים לגבי מלחמות הסייבר, אשר רק יהפכו להיות יותר מורכבות ומתוחכמות. האם הם יחליפו בזמן כלשהו את מטוסי התקיפה, הטילים והטנקים ?

אם לשפוט לפי השימוש המיוחס למלחמות הסייבר במזרח הרחוק בשנים האחרונות, התשובה היא חיובית. אם כי הדבר ייעשה בתהליך איטי, תקיפה האויב והשמדתו מבלי שהוא יקבל אזהרה כלשהי או הבנה של מה פגע בו, תיהפך יום אחד לכלי הסופי של המלחמה.

ה"נשק" עבור סוג חדש זה של מלחמה מפותח במתקנים סודיים ועל ידי צוותים של גאונים אשר כנראה אף פעם לא יחזיקו רובה תקיפה, אך למרות זאת יזכו בהרבה מלחמות. מלחמות הסייבר במזרח התיכון הן כבר לא משהו לא ברור; הן הפכו לחלק מהלחימה היומיומית. זאת, כמובן, אם דיווחי העיתונות הם אמיתיים.