This post is also available in: enEnglish (אנגלית)

מאת אריה אגוזי

צבא סוריה הודיע בסוף השבוע שעבר כי לא יבליג על תקיפה ישראלית נוספת בשטח סוריה. זאת לאחר שצה"ל תקף סוללות תותחים של הצבא הסורי בתגובה לזליגה של ירי לשטח ישראל בצפון רמת הגולן.

התגובה הסורית הרשמית על האירוע מכילה איום ישיר על ישראל ונאמר בה כי: "הפיקוד הצבאי העליון מאשר כי ימשיך להילחם נגד פעולות טרור של מה שמתקרא 'ישראל' ושל כלי השרת שלה – 'המדינה האיסלמית', ג'בהאת א-נוסרא'  וארגונים נוספים המסונפים אליהם".

בהמשך ההודעה של הצבא הסורי נקבע כי: "אנו מזהירים מפני השלכות של תוקפנות נוספת שכזו".

יש לציין כי בשבוע שעבר שיגר שגריר סוריה באו"ם בשאר ג'עפרי מכתב למועצת הביטחון, בו קבע כי ישראל מסייעת באופן שיטתי ל"קבוצות טרור" הפועלות בשטח סוריה.

נו באמת – איום סורי כזה הוא יותר מפתטי. צבא סוריה הרוס, מותש, מפורר. שום איום שלו על ישראל אינו רציני למרות שהוא מקבל גיבוי מהקרמלין.

דעתו של מישהו בסוריה השתבשה.

צריך להבהיר למישהו הזה שכל ניסיון לפגוע בישראל  יתקל בתגובה שמה שעושים המורדים לכוחותיו של אסד, יראה מולה כמו פיקניק.

—————————————–

בהתחלה כיניתי את זה קרקס. אחר כך עברתי להשתמש במונח פארסה. עכשיו אני כבר לא מוצא כינוי הולם.

משפטו של החייל אלאור עזריה הוא משהו שמבזה את המדינה ואת צה"ל. משפט שהיה אמור להמשך שעתיים, נמשך כבר חודשים רבים ולא רואים את הסוף. ההערכה שלי היא שהפרקליטות הצבאית מבינה שלא ניתן להחליט במשפט כזה, ש"זוהם" על יד התערבות של פוליטיקאים ובעלי השפעה אחרים.

אז למען השם או נכון יותר למען הצלת כבוד הצבא סיימו את ההליך המיותר הזה.

——————————————–

זו הפקרות לשמה. ראשי המדינה עסוקים בקרבות על כמה בתים בעמונה ועל כל מיני חוקי הסדרה. בנושאים החשובים באמת, איש לא מטפל. רשימת ההזנחה ארוכה אבל אני מתייחס שוב לחוסר תשומת הלב של בעלי המניות לנעשה בתעשיות הביטחוניות הממשלתיות.

מועמדים ליושבי ראש דירקטוריון בתעשייה האווירית ורפאל לא מקבלים את המינוי בגלל נימוקים הזויים של כל מיני אנשים עם תארים, אבל בלי מושג אמיתי במה הם עוסקים.

אבל אם זה נראה לכם שולי, וזה לא, אז המצב חמור הרבה יותר. שוק הנשק בעולם נעשה צפוף יותר. ללא סיוע ממשלתי קשה כיום למכור בעולם.

וכאן ממשלת ישראל לא נוקפת אצבע. מצד אחד משרד הביטחון מקשה על הייצור לעתים קרובות, בנימוקים שאין בהם אחוז אחד של הגיון, ומצד שני ראש הממשלה והשרים הנוגעים בדבר, בעיקר שר הביטחון ושר האוצר, לא עולים על מטוס ומנסים לשמש כאנשי מכירות של החברות שהם בעלי המניות שלהן.

אם התעשיות הביטחוניות לא ימכרו לא יהיה להן די כסף לפתח את מערכות הנשק שעשויות לסייע לישראל בכל עימות צבאי עתידי.

כמה אטומים יכולים בעלי מניות להיות.

אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS
אריה אגוזי, עורך ראשי, iHLS