This post is also available in:
English (אנגלית)
ההתפשטות המהירה של רחפנים זולים יוצרת אתגר הולך וגובר עבור מערכות ההגנה האווירית. טילי קרקע־אוויר קונבנציונליים אמנם מסוגלים ליירט כלי טיס בלתי מאוישים, אך עלותם גבוהה לעיתים משמעותית מעלות הרחפנים שאותם הם משמידים. מתקפות נחילים, הכוללות עשרות מטרות זולות, מקשות עוד יותר על המשימה בכך שהן מעמיסות על מערכי ההגנה ומדלדלות במהירות את מלאי המיירטים.
מטוס יירוט אוטונומי חדש בשם CobraJet פותח על ידי SkyDefense במטרה להציע חלופה רב־פעמית, שתוכננה במיוחד למשימות נגד רחפנים.
בניגוד לטילי יירוט קונבנציונליים, הכלי ממריא אנכית, טס באופן אוטונומי לעבר האיומים ומשמיד אותם באמצעות חימושים מונחים הנישאים עליו. במקום להשמיד את עצמו במהלך היירוט, הוא מסוגל להמשיך לעבר מטרות נוספות באותה משימה, ולאחר מכן לשוב לנחיתה, להתחמש מחדש ולצאת למשימה נוספת.
הפלטפורמה מוצעת במספר גרסאות, עם הנעה חשמלית מבוססת סוללות או מערכת הנעה היברידית. על פי דיווח של Interesting Engineering, הדגמים החשמליים מסוגלים להגיע למהירות של עד 362 קמ"ש, בעוד שהגרסאות ההיברידיות, המצוידות במנוע טורבו־סילון, מגיעות למהירות מרבית של כ־563 קמ"ש.
מבנה המטוס מיוצר בעיקר מרכיבי סיבי פחמן המודפסים בתלת־ממד. שיטת ייצור מודולרית זו מאפשרת להחליף בקלות חלקים שניזוקו ומפשטת שדרוגים עתידיים, מבלי להידרש לתכנון מחדש של הפלטפורמה כולה.
יכולת ההמראה האנכית מבטלת את הצורך במסלול המראה, ומאפשרת להפעיל את המערכת ממשאיות, כלי שיט ופלטפורמות ניידות נוספות. נחירי וקטור דחף משפרים את יכולת התמרון במהלך מרדפים במהירות גבוהה אחר רחפנים מתמרנים.
אחת מהגרסאות הגדולות יותר של הפלטפורמה משמשת גם כנושאת רחפנים, ומסוגלת לשאת רחפני יירוט נוספים שאותם ניתן לשגר במהלך הטיסה, ובכך להרחיב את טווח הפעולה ואת היכולת המבצעית.
הבינה המלאכותית מנהלת חלק גדול מהטיסה האוטונומית של הכלי. חיישנים אלקטרו־אופטיים ותרמיים מזהים ועוקבים באופן רציף אחר מטרות אוויריות, בעוד שהתוכנה המובנית תומכת בניווט ביום, בלילה, בתנאי מזג אוויר קשים ובסביבות שבהן מופעלת לוחמה אלקטרונית. למרות זאת, ההחלטה על ביצוע היירוט נותרת בידי מפעיל אנושי, היכול גם לעבור לשליטה ידנית בעת הצורך.
במקום לשאת טילי הגנה אווירית קונבנציונליים, המטוס מצויד בחימושי יירוט מונחים וקומפקטיים, שתוכננו במיוחד להתמודדות עם כלי טיס בלתי מאוישים מקבוצות 1, 2 ו־3, ובהם רחפני FPV, כטב"מים סילוניים ונחילי רחפנים מתואמים.
מנקודת מבט ביטחונית, מיירטים אוויריים רב־פעמיים מציעים גישה שונה להתמודדות עם הכמות ההולכת וגדלה של איומי הרחפנים. באמצעות שילוב של טיסה אוטונומית, יכולת לבצע מספר יירוטים בכל גיחה וחימושים זולים יחסית, מערכות מסוג זה מבקשות לשפר את הכדאיות הכלכלית של ההגנה האווירית ולהרחיב את היכולת להתמודד עם מתקפות רחפנים מורכבות יותר.
ככל שטכנולוגיית הרחפנים ממשיכה להתפתח, מטוסי יירוט אוטונומיים מסתמנים כשכבת הגנה נוספת במערכי הגנה רב־שכבתיים נגד כלי טיס בלתי מאוישים, שנועדו להגן על בסיסים צבאיים, תשתיות קריטיות ונכסים אסטרטגיים נוספים.
