Home ביטחון תיאום קוונטי: הדרך שבה מערכות אוטונומיות משתפות פעולה בלי תקשורת

תיאום קוונטי: הדרך שבה מערכות אוטונומיות משתפות פעולה בלי תקשורת

Representational image of a robot

This post is also available in: English (אנגלית)

מערכות אוטונומיות מודרניות תלויות במידה רבה בתקשורת רציפה. נחילי רחפנים, צוותי רובוטים וסוכני בינה מלאכותית מבוזרים מחליפים בדרך כלל נתונים באופן אלחוטי כדי לתאם תנועה, לשתף תצפיות ולהסתגל לתנאים משתנים. כאשר קישורים אלה נכשלים — עקב שיבוש, מכשולים פיזיים, אסונות או קריסת תשתיות — התיאום מתפרק במהירות. עד כה לא הייתה דרך ברורה לשמור על סנכרון בין מערכות כאלה ללא שידור אותות.

מחקר חדש מציע גישה שונה באופן רדיקלי. במקום לנסות לחזק או להחליף קישורי תקשורת, החוקרים בחנו האם ניתן לבצע תיאום ללא שליחת מסרים כלל. הפתרון שלהם נשען על שזירה קוונטית — תופעה פיזיקלית שבה שני חלקיקים קוונטיים נשארים מקושרים כך ששינויים באחד משתקפים באחר, ללא תלות במרחק. נקודה קריטית היא שהקישור הזה אינו כרוך בהעברת אות במרחב.

החוקרים פיתחו מסגרת הנקראת למידת חיזוק רב־סוכנית קוונטית משוזרת (entangled quantum multi-agent reinforcement learning), או בקיצור eQMARL. במודל זה, לכל סוכן אוטונומי מוקצה קיוביט קוונטי המשוזר עם הקיוביטים של סוכנים אחרים. כאשר סוכן פועל בסביבתו — צופה, מקבל החלטה או מבצע פעולה — הוא משנה את הקיוביט המקומי שלו. בשל השזירה, שינויים מקבילים מופיעים בקיוביטים שבידי הסוכנים האחרים. באמצעות מדידה מקומית של השינויים הללו, כל סוכן מקבל מידע על המערכת הקולקטיבית — מבלי לקבל נתונים ישירים מסוכנים אחרים.

מערכות צבאיות ומערכי תגובה לחירום פועלים לעיתים קרובות בסביבות שבהן התקשורת אינה אמינה או משובשת במכוון. רחפנים או רובוטים אוטונומיים שיכולים להמשיך ולתאם פעולה גם ב"אזורי אובדן קשר" יעניקו יתרון ברור למשימות חיפוש והצלה, תגובה לאסונות או פעילות בזירות מוכות לוחמה אלקטרונית. המחקר מצביע על נתיב לפיתוח שיטות תיאום העמידות מטבען לשיבוש, יירוט או מעקב — מאחר שלא מתבצעת תקשורת קלאסית כלל.

על פי דיווח של Interesting Engineering, במהלך ניסויים, eQMARL הציגה ביצועים טובים יותר משיטות למידה רב־סוכנית קלאסיות וגם מגישות קוונטיות שאינן מבוססות שזירה, במיוחד בתרחישים שבהם התקשורת מוגבלת או לא יציבה. המערכת אינה מחייבת את הסוכנים לדעת איזה מידע השתנה בפועל — אלא רק שחל שינוי — ובכך מצמצמת את המורכבות הנדרשת לתיאום.

למרות הפוטנציאל, הגישה עדיין רחוקה מיישום מבצעי. שמירה על שזירה קוונטית יציבה בקנה מידה גדול היא אתגר טכנולוגי משמעותי, והחומרה הקוונטית הקיימת כיום אינה קומפקטית או עמידה דיה לשימוש בשטח. החוקרים מעריכים כי יישומים מעשיים נמצאים במרחק של עשור או יותר.

עם זאת, העבודה מצביעה על קטגוריה חדשה של טכנולוגיות תיאום — כזו שעוקפת לחלוטין רשתות תקשורת קונבנציונליות, ועשויה לשנות מן היסוד את אופן פעולתן של מערכות אוטונומיות כאשר תקשורת אינה מובטחת עוד.

המחקר פורסם ב־arXiv.