מדוע מטביעה מיקרוסופט את השרתים שלה?

This post is also available in: English (אנגלית)

אנחנו לפעמים נוטים לחשוב על האינטרנט כמעין דבר שמימי. אנחנו מתחברים לאינטרנט האלחוטי, והכל פשוט נמצא שם – פייסבוק, יוטיוב, כל דבר שהוא. המציאות היא, כמובן, שאלו הם דברים פיזיים לחלוטין: מרכזי נתונים אשר ממלאים מחסנים שלמים ושואבים המון אנרגיה ומין לצורך הפעלה וקירור של כל השרתים האלו. משום כך, חוות השרתים בדרך כלל נבנות במקומות בהם השטח והאנרגיה זולים – הרחק מהאזורים העירוניים הצפופים בהם גרים מרבית המשתמשים.

אך לא כך תמיד, ככל הנראה. החברים במיקרוסופט חשבו שפתרון זה לא מספיק טוב ומצאו מיקום חדש לשרתים שלהם: קרקעית האוקיינוס.

פרויקט "נטיק" (Natick) השקיע בתוך מימי האוקיינוס צינור פלדה בגודל 3*2 ובמשקל של 17,230 קילוגרמים ליד חופי קליפורניה על מנת לבדוק אם השרתים בתוך הצינור ממשיכים לתפקד בתום תקופה של שלושה חודשים טוב כפי שתפקדו בהתחלה. על פי מיקרוסופט, זוהי חוות השרתים הראשונה בהיסטוריה אשר נועדה לעבוד מתחת למים – והיא אכן עבדה.

ישנם בהחלט יתרונות למרכזי נתונים אשר ממוקמים על רצפת האוקיינוס. המים בקרקעית האוקיינוס נותרים בדרך כלל בטמפרטורה נמוכה ויציבה, דבר שמייתר את הצורך בקירור תמידי אשר דורשות חוות שרתים רגילות. הצוות מאחורי הפרויקט מביע גם עניין בציוד אשר יכול לייצר אנרגיה מגלי הים על ידי רתימת האנרגיה ההידרו-קינטית של הים ובכך להפחית גם את עלויות ההפעלה.

גם מבלי היתרונות הללו ישנן סיבות טובות למקם את חוות השרתים בתוך המים. משום שמרכזי הנתונים ממוקמים בדרך הרחק ממרכזים מאוכלסים, המחקר יוצר לא פעם בעיות של זמן השהיה גבוה – ככל שהמרחק שצריך המידע לעבור גדול יותר, כך יהיה החיבור בין המשתמש לשרת אטי יותר. היות ואוכלוסיות רבות נוטות להתקבץ באזורי החוף בכל רחבי העולם, שרתים אשר ימוקמו בקרקעית האוקיינוס יוכלו להיות קרובים הרבה יותר אל המקום בו הם צריכים באמת להיות.