מבט ביקורתי על תפיסת העיר החכמה

This post is also available in: English (אנגלית)

ערים רבות בישראל ובעולם מבקשות להתאים את עצמן לעידן הדיגיטלי. התאמה זו היא תהליך מורכב ומערכתי, המשפיע על כל רובדי החיים של מי שמתגוררים בעיר. תשתיות האינטרנט מאפשרות כיום חדשנות בתחום הבריאות, החינוך, הכלכלה, ניהול משאבי אנרגיה, סביבה, בטיחות ותחבורה, ניהול מצבי חירום, השתתפות פוליטית ומעורבות אזרחית. למעשה הן משפיעות על היבטים רבים באיכות החיים.
אבל ה"עיר החכמה" הוא מושג שיווקי שיש להשתמש בו — אם בכלל — בזהירות רבה, כך קובע מחקר ישראלי בשם העיר בעידן הדיגיטלי: תכנון, טכנולוגיה, פרטיות ואי-שוויון.
המחקר של פרופ' טלי חתוקה (עורכת), פרופ' מיכאל בירנהק, דר' ערן טוך והדס צור, אוניברסיטת ת"א, מציג נקודת מבט ביקורתית על התכנון הנכון של העיר בעידן הדיגיטלי תוך ניסיון להחליף את המושג "עיר חכמה" במושג "עיר בעידן הדיגיטלי".
העיר החכמה היא מודל חדש יחסית, שצמח במגזר הפרטי. הספרות אודותיו נחלקת לשני סוגים עיקריים. האחד הוא תוכן מסחרי, שעניינו היתרונות של העיר החכמה והנחיצות של הדיגיטציה בפיתוח המרחב העירוני; הסוג האחר הם טקסטים רעיוניים – לעיתים אוטופיים – בספרות האקדמית, המתייחסים לרעיון. ואולם אין עדיין מידע מספיק על "העיר החכמה" כמדיניות פיתוח עירונית ועל האופן שבו מדיניות זו מתייחסת למגבלות החוק, לצרכים חברתיים ופוליטיים, כל שכן מידע ומעקב על יישום המדיניות.
החוקרים טוענים כי תהליכי הדיגיטציה משפיעים על כל עיר בצורה שונה, כנגזרת של פרופיל התושבים, צורכיהם ואורח החיים בעיר. לכן, ההטמעה של מיזמים דיגיטליים מחייבת היכרות של קובעי המדיניות ושל המתכננים עם מושגי יסוד בתחום הדיגיטלי וכן הבנת ההזדמנויות כמו גם הסיכונים באשר למהפכה הטכנולוגית.
בין המסקנות המעניינות של המחקר, המתפרסם ב-tau.ac.il: מיזמי ה"עיר החכמה" עשויים להגדיל פערים בישראל. הריצה העצמאית של כל עיר במרוץ ל"עיר חכמה" עשויה להגדיל את הפערים שבין ערים שונות בישראל. ללא טיפול בראייה רחבה של המדינה וקבלת אחריות בידי השלטון המרכזי לקדם ערים, יישובים ואזורים מוחלשים, יכולים להיווצר פערים גדולים — הקיימים גם כך — בין המרכז לפריפריה ולעיתים אף בין ערים סמוכות החולקות ביניהן גבול. לכן הצורך במעבר מתחרות בין־עירונית לחשיבה אזורית.