This post is also available in:
English (אנגלית)
תרגילי לחימה אווירית רחבי היקף מתמודדים עם מגבלה מעשית: יצירת שדה קרב מציאותי עשויה לדרוש עשרות כלי טיס, פלטפורמות סיוע ומערכות הגנה אווירית הפועלים בו־זמנית. הפעלת מערך כזה יקרה ומורכבת מבחינה לוגיסטית, ולעיתים אף בלתי אפשרית כאשר הכוחות מעוניינים לתרגל יכולות שעדיין נמצאות בפיתוח או טקטיקות שאינם מעוניינים לחשוף במסגרת תרגיל חי.
פלטפורמת אימון שהודגמה במהלך תרגיל Timber Express 2026 של חיל האוויר הגרמני מציעה גישה אחרת. System Development Lab (SDL) של איירבוס מסוגלת להוסיף לתרגיל שבו משתתפים טייסים וכלי טיס אמיתיים מטוסים ידידותיים ואיומי אויב שנוצרו במחשב, וכך להרחיב את שדה הקרב הווירטואלי מבלי שכל המשתתפים יצטרכו להימצא בפועל באוויר.
המערכת משתמשת במסגרת אימון המשלבת רכיבים חיים, וירטואליים ומדומים (Live, Virtual, Constructive – LVC). הרכיב ה"חי" כולל כלי טיס וצוותים אמיתיים, בעוד שהרכיב הווירטואלי מורכב ממפעילים אנושיים המשתתפים באמצעות סימולטורים. המערכת מספקת את השכבה המדומה, שהן ישויות שנוצרות במחשב והתנהגותן מדומה באמצעות תוכנה, במקום להיות נשלטת ישירות על ידי אדם.
במהלך התרגיל הוסיפה הפלטפורמה כוחות ידידותיים ואויבים מדומים לאימונים שבהם השתתפו מטוסי יורופייטר ו־טורנדו. מנקודת מבטם של הטייסים, הישויות הווירטואליות משתלבות באותו תרחיש טקטי, וכך מגדילות את מספר האיומים ואת המגוון שלהם.
על פי דיווח של NextGenDefense, הגישה מאפשרת גם להכניס לתרגיל יכולות שעדיין אינן קיימות בכמות מבצעית משמעותית. לדוגמה, המערכת יכולה לדמות כלי טיס קרביים שיתופיים(CCA) , שהוא כלי טיס בלתי מאוישים אוטונומיים או אוטונומיים למחצה, שנועדו בעתיד לפעול לצד מטוסי קרב מאוישים. כך יכולים הכוחות לבחון כיצד מטוסי קרב יפקדו על פלטפורמות בלתי מאוישות עתידיות או ישתפו איתן פעולה עוד לפני שצי גדול שלהן יהיה זמין בפועל.
המערכת מיועדת לשמש גם ככלי הנדסי. מפתחים יכולים לבנות תרחישי "אדום מול כחול" הכוללים מטוסי קרב, מטוסי תדלוק, כלי טיס קרביים שיתופיים ומערכות הגנה אווירית קרקעיות, ואף להרחיב את הסימולציה לזירות היבשה, הים, החלל והסייבר.
מכיוון שסביבת הניסוי מבוססת תוכנה, ניתן להריץ אלפי סימולציות מואצות במקום לבצע כל תרחיש במסגרת תרגיל חי מלא. כך אפשר לבחון שוב ושוב תצורות שונות של כלי טיס, אמצעי לחימה וטקטיקות, ולבדוק אילו שילובים מספקים את התוצאות הטובות ביותר בתנאים משתנים.
גם בני אדם יכולים להישאר חלק בלתי נפרד מהתהליך באמצעות עמדות הפעלה פיזיות. טייסים ומנהלי לחימה מקיימים אינטראקציה עם הכוחות שנוצרו במחשב, וכך יכולים החוקרים להעריך לא רק את ביצועי הטכנולוגיה, אלא גם את האופן שבו בני אדם מגיבים למצבים מורכבים.
עבור גופי ביטחון, לאימון סינתטי מסוג זה יש יתרון נוסף: ניתן לבחון יכולות וטקטיקות רגישות מבלי לחשוף אותן במהלך תרגיל טיסה גדול, פומבי או רב־לאומי.
המטרה אינה להחליף את האימונים החיים. כלי טיס אמיתיים עדיין חיוניים כדי לבחון כיצד מערכות וצוותים מתפקדים מחוץ לסביבה המדומה. במקום זאת, סביבות LVC מאפשרות להפוך תרגילים קיימים לגדולים ומורכבים יותר באופן וירטואלי, תוך צמצום מספר הפלטפורמות הפיזיות היקרות הדרושות לכך.
ככל שהקרב האווירי העתידי ישלב כלי טיס אוטונומיים, יכולות סייבר וכוחות מקושרים יותר, יהיה קשה יותר לשחזר באופן פיזי את מלוא המורכבות של שדה הקרב. משתתפים סינתטיים מאפשרים לבנות ולתרגל את המורכבות הזו עוד לפני שכל מרכיביה קיימים בעולם האמיתי.
