This post is also available in:
English (אנגלית)
רחפנים מסחריים הפכו בשנים האחרונות לכלי מבצעי בסיסי עבור כוחות צבא ומשטרה, אך השימוש הנרחב בהם מעלה בעיה אסטרטגית: חלק גדול מהשוק העולמי נשלט בידי יצרניות סיניות. מעבר לתלות בשרשרת אספקה זרה בזמן חירום, השימוש ברכיבים ובמערכות מתוצרת סין מעורר חששות בנוגע לאבטחת מידע וליכולת של גורמים חיצוניים לקבל גישה לנתונים שנאספים בשטח.
על הרקע הזה, יצרנית הרחפנים הישראלית אירו סנטינל עוברת ממודל של הרכבה ידנית לייצור המוני, במטרה להציע חלופה מקומית לרחפני איסוף סיניים המשמשים בין היתר כוחות ביטחון. המהלך מגיע לאחר שטיל איראני הרס באפריל את מפעל החברה בפתח תקווה, זמן קצר לאחר שוולוריקס רכשה 70% ממנה תמורת 35 מיליון שקל.
כיום מורכבים הרחפנים ידנית, בשיטה המאפשרת לייצר בשיא כ־30 יחידות בחודש. המעבר למכונות הזרקה אמור להעלות את התפוקה לכ־100–150 רחפנים בחודש. הגדלת הייצור צפויה גם להוריד את מחיר היחידה מכ־30 אלף דולר לכ־20–25 אלף דולר, ולהביא את החברה ליעד של כאלף רחפנים בשנה עד 2029.
המחיר עדיין גבוה מזה של חלק מהחלופות הסיניות. רחפני EVO של Autel, שנרכשו באלפים עבור צה"ל, מתומחרים בכ־10–15 אלף דולר, בעוד שפתרונות מערביים אחרים עשויים להגיע לכ־35–50 אלף דולר. לכן, האתגר הוא לא רק לייצר בישראל, אלא לעשות זאת בהיקפים שיאפשרו לצמצם את פער המחירים.
במקביל, בנובמבר מתוכנן להיחשף רחפן חדש שנועד להתמודד עם שיבושי GPS באמצעות איכון חזותי. במקום להסתמך רק על ניווט לווייני, הכלי משתמש במצלמה ובמידע חזותי כדי להעריך את מיקומו ולהמשיך במשימה גם כאשר אותות ה־GPS נפגעים. הוא צפוי לכלול גם מצלמה של נקסט ויז'ן, כאשר שיעור הרכיבים הסיניים במערכת אמור לעמוד על פחות מ־5%.
יתרון נוסף של הרחפנים הקיימים הוא זמן שהייה של כ־80–90 דקות באוויר. הכלים כבר משמשים יחידות מיוחדות בצה"ל ואת המשטרה למשימות איסוף והטלת גז מדמיע. המעבר לייצור סדרתי נועד כעת להפוך אותם ממוצר המיועד בעיקר ליחידות ייעודיות לחלופה שניתן להצטייד בה במספרים גדולים יותר, ולצמצם בהדרגה את התלות ברחפנים זרים במשימות ביטחוניות.
