This post is also available in:
English (אנגלית)
השימוש ההולך וגובר ברחפנים, בטילי שיוט ובכלי טיס הטסים בגובה נמוך מגביר את הלחץ על מערכות ההגנה האווירית לטווח קצר. לוחמים הפועלים סמוך לקו החזית זקוקים לאמצעי לחימה המסוגלים לזהות במהירות איומים אוויריים, להינעל עליהם וליירט אותם לפני שיגיעו לכוחות הידידותיים. ככל שהאיומים הללו הופכים למהירים ומתמרנים יותר, מערכות רבות של טילי כתף נמצאות כבר כיום סמוך לגבולות היכולת של התכנון המקורי שלהן.
כדי להתמודד עם האתגר הזה מפתחת חברת Raytheon את Next Generation Short Range Interceptor (NGSRI). החברה השלימה לאחרונה סדרת ניסויי הדגמה, שבמהלכם הצליחו מספר טילים לזהות, לעקוב וליירט מטרות אוויריות מדומות, ובכך לאמת את יכולות ההנחיה והיירוט של המערכת.
בדומה לטיל הכתף Stinger, גם המיירט החדש תוכנן כמערכת הגנה אווירית נישאת-אדם (MANPADS), הניתנת לנשיאה ולהפעלה על ידי לוחם יחיד. עם זאת, הוא משלב מספר טכנולוגיות חדשות שנועדו לשפר הן את יכולת רכישת המטרה והן את טווח היירוט.
המערכת משלבת יחידת שיגור ניידת (Command Launch Assembly) עם טיל המצויד בראש ביות המבוסס על מערכת אופטית מדויקת. לאחר השיגור, ראש הביות עוקב אחר המטרה באופן אוטונומי, בהתאם לעקרון "שגר ושכח" (Fire-and-Forget), שבו משתמשות גם מערכות MANPADS מודרניות. כך יכול המפעיל לתפוס מחסה או להתכונן לירי נוסף מיד לאחר השיגור, מבלי להמשיך להנחות את הטיל.
את ההנעה מספק מנוע רקטי בעל הנעה מוצקה מתוצרת Lockheed Martin. על פי דיווח של NextGenDefense, מערכת ההנעה מאפשרת לטיל להתמודד עם איומים בטווחים גדולים יותר בהשוואה לטילי כתף הקיימים, אף שהחברה לא פרסמה נתוני ביצועים מדויקים. במהלך ההדגמה האחרונה הצליח הטיל, לפי הדיווחים, לרכוש מטרות במהירות גבוהה יותר ולהשלים בהצלחה מספר יירוטים של איומים מדומים.
המיירט מפותח כמחליפו העתידי של FIM-92 Stinger, אחד מטילי הכתף הנפוצים בעולם. טיל זה, שמשקלו כ-15 קילוגרם, מספק במשך עשרות שנים הגנה ליחידות חי"ר מפני מסוקים וכלי טיס הטסים בגובה נמוך באמצעות ראש ביות אינפרא-אדום, המקורר לפני השיגור באמצעות יחידת סוללה וקירור. בדרך כלל הוא מסוגל ליירט מטרות בטווח של כ-4–5 קילומטרים ובגובה של עד כ-3,800 מטרים.
ככל שהאיומים האוויריים ממשיכים להתפתח, מערכות MANPADS מהדור הבא צפויות למלא תפקיד משמעותי יותר במערכי ההגנה האווירית הרב-שכבתיים. מערכות מסוג זה נועדו להעניק ללוחמים הפועלים בשטח יכולת יעילה להתמודד לא רק עם כלי טיס מאוישים, אלא גם עם מגוון הולך וגדל של מערכות אוויריות בלתי מאוישות הפועלות בגובה נמוך. ההדגמה המוצלחת מהווה צעד נוסף בדרך להצטיידות במיירט קצר-טווח מתקדם יותר, תוך שמירה על הניידות שהפכה את טילי הכתף לאחד מאמצעי ההגנה החשובים בשדה הקרב במשך עשרות שנים.
