Home טכנולוגיה אינפרא-אדום טיל חמקן ארוך־טווח שנשאר מוסתר עד השיגור

טיל חמקן ארוך־טווח שנשאר מוסתר עד השיגור

Image by Wikimedia (Creative Commons)
Representational image of a J-35 By 中国新闻社, CC BY 3.0 , via Wikimedia Commons

This post is also available in: English (אנגלית)

מטוסי חמקן מודרניים מתוכננים סביב עיקרון מרכזי אחד: להימנע מגילוי למשך זמן רב ככל האפשר. אך נשיאת חימושים גדולים מחוץ לגוף המטוס עלולה לפגוע ביתרון זה, משום שהיא מגדילה את חתימת המכ"ם. מצב זה יוצר אתגר עבור משימות תקיפה ארוכות טווח, במיוחד מול מטרות ימיות מוגנות היטב, שבהן גם המטוס וגם החימוש נדרשים להישאר קשים לגילוי לאורך כל שלב ההתקרבות.

חומרי תכנון טכניים שנחשפו לאחרונה מצביעים על קונספט של טיל שתוכנן במיוחד כדי להתמודד עם הבעיה הזו. הטיל, המיועד למטוסי J-20 ו-J-35, תוכנן כך שייכנס כולו לתאי החימוש הפנימיים של מטוסי קרב חמקניים מהדור החמישי. בכך, המטוס יכול לשמור על חתימה נמוכה עד לרגע השיגור עצמו. על פי דיווח של Interesting Engineering, ממדיו הקומפקטיים של הטיל מותאמים לפלטפורמות חמקן מתקדמות, תוך שמירה על יכולת תקיפה לטווח ארוך.

התכנון שם דגש משמעותי על הפחתת יכולת הגילוי במספר שיטות זיהוי שונות. מבנה הגוף המשולב, תצורת הכנפיים הקבועות ומבנה הזנב בצורת V נועדו לצמצם החזרי מכ"ם. בנוסף, פיית הפליטה המשוננת מפחיתה את החתימה המכ״מית באמצעות פיזור גלים אלקטרומגנטיים במקום החזרתם הישירה לעבר חיישנים.

גם הפחתת החתימה האינפרה־אדומה מהווה מרכיב מרכזי בתכנון. לפי הדיווחים, הטיל עושה שימוש במערכת קירור המחדירה אוויר קר יותר לזרם הפליטה כדי לצמצם פליטת חום. מיגון נוסף סביב המנוע ואזור הפליטה מסייע להפחית חשיפה למערכות עקיבה תרמיות. יחד עם תצורת הזנב בצורת V – אמצעים אלו נועדו לצמצם את יכולת הזיהוי מזוויות שונות במהלך הטיסה.

למרות גודלו הקומפקטי יחסית, הטיל מיועד למשימות ארוכות טווח של כ-1,329 ק"מ. טיסה במהירויות תת־קוליות מסייעת להפחית חתימות חום ורעש, ותומכת בגישת החמקנות של המערכת. הטווח הארוך מאפשר לפלטפורמות השיגור להישאר רחוק יותר מאזורים מוגנים ועדיין לתקוף מטרות ימיות.

מנקודת מבט ביטחונית, טילים ארוכי טווח הנישאים בתוך גוף המטוס מהווים התפתחות משמעותית במערכות תקיפה אוויריות. שילוב בין מטוסי חמקן לבין חימושים בעלי חתימה נמוכה מקשה על גילוי ויירוט, במיוחד בסביבות ימיות הנתונות לעימות, שבהן זמני התגובה ממילא מוגבלים.

למרות שהמערכת עדיין נמצאת בשלבי תכנון ופיתוח, הקונספט מדגיש כיצד יכולות התקיפה העתידיות צפויות להעניק עדיפות הולכת וגוברת לחמקנות, לא רק של המטוסים עצמם, אלא גם של החימושים שהם נושאים.