This post is also available in:
English (אנגלית)
שמירה על הרתעה גרעינית אמינה מהים מחייבת יותר מטילים מתקדמים בלבד. צוללות המבצעות סיורים אסטרטגיים נדרשות להישאר בלתי מזוהות לפרקי זמן ממושכים, תוך נשיאת עוצמת אש מספקת להבטחת שרידות ויכולת מכה שנייה. ככל שטכנולוגיות גילוי תת־ימיות מתקדמות, כך גם תכנון הצוללות, מערכות ההנעה והחמקנות חייבים להשתדרג.
צוללת טילים בליסטיים מונעת גרעין חדשה, במשקל של כ־7,000 טון, צפויה להיכנס לשירות ומוגדרת ככלי הגדול ביותר שנבנה עד כה בסדרה שלה. הצוללת, המכונה S4, השלימה לאחרונה ניסויי עומק סופיים בים וצפויה להיות מושקת לשירות בחודשים הקרובים.
באורך של כ־130 מטרים, לפלטפורמה גוף מוארך בהשוואה לדגמים קודמים באותה סדרה. הגדלת הדחק הכלי מאפשרת נשיאת מטען טילים כבד יותר. הצוללת מצוידת בשמונה משגרי שיגור אנכיים (VLS) – פי שניים מהמספר בדגמים הקודמים. על פי הדיווחים, היא יכולה לשאת עד 24 טילי K-15 קצרי טווח, בעלי טווח של כ־750 קילומטרים, או שמונה טילי K-4 לטווח בינוני המסוגלים להגיע לכ־3,500 קילומטרים. בנוסף, הכלי תוכנן לקלוט בעתיד גם טילי K-5 ארוכי טווח, עם טווח תקיפה מדווח של עד כ־6,000 קילומטרים.
על פי דיווח של Interesting Engineering, ההנעה מבוססת על כור מים קלים קומפקטי בהספק של 83 מגה־ואט, שפותח במיוחד עבור סדרת צוללות זו. הכור מתואר כגרסה שקטה יותר של תצורות מים בלחץ קודמות – תכונה מרכזית עבור משימות סיור התלויות בחמקנות. החתימה האקוסטית מצטמצמת עוד יותר באמצעות מדחף בעל שבעה להבים שתוכנן להפחתת רעש, ומאפשר מהירות של עד 24 קשרים בצלילה. מערכות סונאר מתוצרת מקומית וציפויי בליעה אקוסטיים (anechoic tiles) תורמים הן ליכולת הגילוי והן להפחתת החתימה הסונארית.
מנקודת מבט ביטחונית, הוספת צוללת שלישית למשפחת הטילים הבליסטיים מאפשרת מודל פריסה מחזורי: כלי אחד בסיור, אחד בהכנות ליציאה ואחד בתחזוקה. מבנה זה תומך בהרתעה ימית רציפה – עקרון יסוד באסטרטגיה הגרעינית המודרנית.
הצוללת צפויה לפעול מבסיס ימי תת־קרקעי ממוגן, שנועד להגן על נכסים אסטרטגיים מפני מעקב או תקיפה אפשרית. כניסתה לשירות מסמנת שלב נוסף בהרחבה ההדרגתית של היכולות האסטרטגיות מבוססות הים.
