This post is also available in:
English (אנגלית)
דימום חמור נותר אחת הסיבות המרכזיות למוות שניתן למנוע במצבי טראומה. בשדה הקרב, בזירות תאונה או במהלך אסונות טבע, אפילו עיכוב קצר בשליטה על אובדן דם עלול להיות קטלני. טיפולי שדה קונבנציונליים כמו תחבושות גזה, חבישות לחץ או חסמי עורקים יעילים במקרים רבים, אך הם דורשים זמן, מיקום מדויק והפעלת לחץ פיזי — תנאים שלא תמיד מתקיימים בסביבות כאוטיות או עתירות סיכון.
תרסיס חדש לאיטום פצעים מציע גישה שונה. התרסיס, שתוכנן לפעול בתוך שניות, מותז ישירות על הפצע הפתוח, שם הוא מגיב עם הדם ויוצר במהירות ג׳ל רך ואלסטי. ג׳ל זה אוטם פיזית את הפציעה ובו־זמנית תומך בתהליך הקרישה הטבעי של הגוף. לפי בדיקות מעבדה, התגובה מתרחשת בפחות משנייה אחת ויוצרת מחסום מיידי שמאט או עוצר את הדימום — ללא צורך בלחץ חיצוני.
על פי דיווח של Interesting Engineering, התרסיס מתאים במיוחד לפציעות שקשה לטפל בהן באמצעים קונבנציונליים. בין היתר מדובר בפצעי ירי, פגיעות רסיסים, חתכים עמוקים ופצעים בעלי צורה לא סדירה, שבהם תחבושות או חסמי עורקים אינם יעילים. הנוסחה, המבוססת על אבקה, מסוגלת לספוג כמות דם השווה לכשבעה פי ממשקלה העצמי, מה שמאפשר לה להישאר יעילה גם במקרים של דימום כבד.
הביצועים נשענים על שילוב של חומרים שמקורם טבעי. רכיב אחד יוצר ג׳ל במגע עם נוזלים וכך יוצר את האיטום הראשוני. רכיב נוסף מחזק את המבנה ומאפשר לג׳ל לשמור על צורתו גם תחת לחץ משמעותי — בדומה ללחיצה חזקה של כף יד. רכיב שלישי נושא מטען חשמלי חיובי, המושך אליו תאי דם אדומים וטסיות, ומאיץ את תהליך הקרישה באזור הפצע. יחד, מרכיבים אלו יוצרים אטימה מהירה, גמישה ומייצבת.
שליטה מהירה בדימום היא קריטית בטיפול בנפגעי לחימה, שבהם זמני הפינוי עשויים להיות ממושכים והחובשים פועלים לעיתים תחת אש. תרסיס שניתן ליישם במהירות, עם הכשרה מינימלית וללא צורך בלחץ מתמשך, עשוי לשפר משמעותית את שיעורי ההישרדות. מעבר לשימוש צבאי, הטכנולוגיה רלוונטית באותה מידה לצוותי חירום, יחידות סיוע באסונות וסביבות רפואיות מרוחקות.
התרסיס עדיין מצוי בשלבי פיתוח ולא נכנס בשלב זה לניסויים קליניים או להליכי אישור רגולטוריים. אם שלבים אלה יושלמו בהצלחה, הוא עשוי להפוך לרכיב סטנדרטי בערכות רפואה צבאיות ובהמשך גם בערכות עזרה ראשונה אזרחיות. ההבטחה המרכזית שלו פשוטה: לקנות זמן יקר כאשר כל שנייה קובעת.
המחקר פורסם בכתב העת Advanced Functional Materials.
